|
|
עמוד:13
זאת מתוך אמונה באמונה , מתוך בטחה במורשת ישראל ומתוך הכרה מעמיקה בצורך לבחון בכל דור ודור ובכל שעה ושעה הן את האמונה הן את המורשת , לברור בר מתבן , חי ומחייה ממה שאבד עליו הכלח , ראוי ונכון מפסול ושקרי , טהור מטמא . אני מבקש לפעול לאורה של תפיסת החינוך של גורדון , אשר גרס שמוקדו של המעשה החינוכי הוא בחינוכו העצמי הנמשך והולך של המחנך : "רק על ירי חינוך עצמי אמיתי מחנכים אחרים , בין גדולים בין קטנים . מחנך , בין מורה , בין אב או אם , זה אומר קודם כל - מחנך 3 עצמו על ידי חניכו , כשם שהוא מחנך את חניכו על ידי עצמו . " עניינו של החינוך הוא פיתוח כושרם של החניכה ושל החניך להפיק מעומק עצמיותם את מלוא המצוי בה וליצור את יצירתם שלהם . המחנך חייב לעמוד בפיתוי לנסות "להעביר" את ערכיו , דרכי התבטאותו והכרעותיו אל חניכיו ו"להנחיל" להם את יצירתו . שהרי אז לא יהיו אלה פרי רוחם וביטוי לשורש נשמתם . מה שהפרה את המחנך עצמו ייהפך בידם למצוות אנשים מלומדה ; מה שהיה אמת בידו ייהפך בידם חיקוי לאמת ותו לא . כל מה שאני רשאי לקוות לו כמחנך - מעבר להשכלה ולתרגול , למשוב ולבחינת רמת הדעת - הוא לעורר בחניכיי את מלוא עוצמתם של הכוחות המצויים בהם , לסייע בידם לפתח את השיקולים שינחו אותם - המוסרי והדתי , החברתי והקיומי . כמחנך , אני יכול לתרום לכך יותר מכול דרך חשיפתם של חניכיי לדרכים שלי , של עמיתיי ושל חברותיהם וחבריהם ללימודים . רק מתוך חינוכי העצמי , בתקווה שהוא אכן הולך ונמשך , ניתן לחזק בהם את כוחם לחנך את עצמם . לא הייתי רשאי לשמש מחנך ומדריך אם האמונה והספק , הבטחה והביקורת , התקווה והייאוש לא היו נחלתי שלי , ממש כשם שאני מצפה להם אצל חניכיי . בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת , כאשר הקים פרנץ רוזנצוויג את "בית המדרש החופשי" בפרנקפורט , הוא ביקש שיהיה זה בית מדרש של עמי ארצות . הוא רצה שמפגשם של המורים המלמדים בו עם היהדות יהיה ראשוני , מתחדש , בלתי מותנה . וכך הוא מתאר את הנעשה בין כותלי המוסד : . 3 כתבי אהרן דוד גורדון , א : האומה והעבודה , עמי . 459
|
|