|
|
עמוד:11
ממשיך נאמן לדרכה של היהדות הליברלית המודרנית , שממנה צמחתי ובמעגליה התחנכתי . אני מוצא עצמי ממשיך בכך גם את דרכה של ההגות והספרות הציונית , בעיקר זו החילונית , היודעת להעניק בתוככי ההיסטורי והחולף מקום לנצחיות שבספר הספרים . וכך מציג שביד את יחסן של היהדות המסורתית ושל היהדות המודרנית לתנ"ך : מעמדו המיוחד של התנ"ך בתרבות היהודית המסורתית ובתרבות היהודית המודרנית מקורו בשתי סגולות שנמצאו בו : ראשית , הוא נחשב למקור הראשון שנוצקו בו היסודות הקבועים , העל זמניים , המזהים את תרבות עם ישראל בהיקפה הכולל ובמשך כל הדורות . שנית , הוא נחשב למעיין הראשי שממנו שופעים כוחות היצירה הסגולית של העם וממנו הם מתחדשים בכל דור ודור . אל התנ"ך פנו אפוא כדי לדלות ממנו תכנים מכוונים , מעצבי זהות ; אליו פנו כדי לשאוב השראה , לשון ומופת ליצירה המשכית מחדשת ; ואליו פנו כדי לאשר את האותנטיות היהודית של היצירה המתחדשת אל מול ההשפעות של תרבויות העמים הסובבים והאתגרים שהציבו . אך חשוב להטעים את ההבדל בין המסורתי לטורדני : בתנועות הדתיות המסורתיות והאורתודוקסיות נתלו מקור סמכותו של התנ"ך וכל שפעת תכניו בהתגלות האלוהית : "תורה מן השמים" או "תורה מסיני ; " ואילו בתנועות הדתיות המודרניות ובתנועות הלאומיות החילוניות תלו אותו בעם עצמו , בזיכרון תולדותיו ובממסדיו החינוכיים מנחילי המורשת . אלה ראו בכוח היוצר את תרבות העם שפע עליון ממקור על זמני , ואלה ראו בו שפע שנובע מן היכולות 1 הרוחניות הטבעיות הגלומות בעם . גם אמונתי ועיגוני ביהדותי צומחים במידה רבה מתוך הדיאלוג שאני מקיים עם המקרא כספר אנושי וכדבר אלוהים הדובר אליי . בהמשך הדברים אדון גם ביחסי לספרות הקבלה ולחסידות . אומר . 1 אליעזר שביד , הפילוסופיה של התנ '' ך כיסוד תרבות ישראל : עיון בסיפור , בהוראה ובחקיקה של החומש ( ספריית יהרות כאן ועכשיו , ( תל אביב : משכל - יריעות אחרונות , , 2004 עמ' . 11-10
|
|