|
|
עמוד:8
על אחדים מהיסודות המעצבים את דרכי , את אמונתי ואת המחשבה והביקורת הפועלות בי . המחשבה הפילוסופית והעיונית היא נחלתי הטבעית . זהו הכלי המרכזי שאני נותן בו לעצמי דין וחשבון על חיי , שאני מעמיק בו את ההתנסויות ואת החוויות שלי ומברר את משמעותן . זו השפה שאני בודק בה את האפשרות לפרוץ אל מעבר לגבולות השפה , הרגש והעשייה היומיומיים אל הטרנסצנדנטי , אל מה שמצד אחד הוא למעלה מהווייתנו האנושית ומצד אחר הוויה זו אינה קיימת בלעדיו . כחוקר המחשבה היהודית , אני מבקש לעמוד על המשמעויות של הגויות שונות , ליטול חלק במאמץ לפרש אותן ולהבהיר את הקשיים שהן מעוררות , בהתבוננות הביקורתית בהתפתחותן ובהישגיהן . כתלמיד של המחשבה היהודית , אני שואל עצמי מה מתוך זה יכול להיות אמיתי בעיניי , מה יפרה את מחשבתי ואת חיי , מה יימצא לי כסדן להכות עליו את פטישי . ביסוד דבריי עומד אפוא דיאלוג מתמיד עם שורה של הוגים יהודים שלמדתי , חקרתי ולימדתי במשך עשרות שנים . בין ההוגים האלה תופס מקום מרכזי ביותר פרנץ רוזנצוויג , אשר לו הקדשתי עד היום חלק נכבד ממחקריי ובהגותו אני עוסק שנים ארוכות . הוא משמש לי אתגר רב משמעות כהוגה , כמחנך וכמי שחצב במו ידיו את זהותו היהודית והציב אותה על הקרקע שהכחישה זהות זו וההכחשה לערכה . אני ער לחולשותיו ולכישלונותיו ; אני יודע כי המציאות שרוזנצוויג יצר בה ואליה דיבר שונה עד למאוד ממציאות חיינו . ואף על פי כן משהו יסודי במאמץ האדירים שעשה שייך גם שייך לי ולעולמי . לצדו ניצב מרטין בובר , ההוגה היהודי רחב האופקים ביותר שידעה העת החדשה , שהשכיל לדון כמעט על כל נושא שהקיום היהודי המודרני והקיום האנושי המודרני כרוכים בו : דת וחינוך , סוציולוגיה ופוליטיקה , ציונות והומניזם , רוח ותרבות , ספרות ואמנות , חסידות ומקרא . בימינו מרבים להתהדר בביקורת על בובר , להציגו לגנאי כדובר פופולרי שניזון מרוח הגויים והציג להם תמונה נעימה למראה ונוחה לעיכול של היהדות . מצביעים על חולשותיו האישיות ועל האכזבות שגרם לתלמידיו . רבות מהאמירות האלה , אמירות אמת הן . ואף על פי כן , לא תיכון בעיניי יהדות מודרנית ופוסט מודרנית ללא
|
|