|
|
עמוד:12
מתארים אותו - רומני כי לא זכה להתגלות של מגיד , אלא של כוח עליון נקבי , שלפעמים הוא מתאר כאמו , או בשכינה ועוד ביטויים דומים בעלי אופי נשי . אולם במקביל לעלייה זו , מתברר כי בחיבורים קבליים חשובים אחרים בני התקופה , תקופת עלייתה של הקבלה הצפתית , כגון בספריהם של רבי יהודה חייט ורבי מאיר אבן גבאי , ניכרת יפה הירידה בהתעניינות במלאכים . בייחוד בולטת הירידה בחשיבותם של המלאכים בחיבורים בעלי מגמה שיטתית ומקיפה , כגון אלה של רבי משה קורדובירו , ושל ממשיכיו - למשל ספר ראשית חכמה של רבי אליה דה וידאש - או רבי יצחק לוריא ורבי חיים ויטאל - בספר עץ חיים . בחיבוריהם , תופסים המלאכים מקום משני ביחס . הדבר ברור ביותר בבחירת הנושאים לדיוניו הנרחבים של רבי משה קורדובירו בחיבורו השיטתי והמקיף המסכם את הספרות הקבלית בשלמותה , ספר פרדס רימונים . ב . על האמונה במלאכים כתופעה דתית מבחינה פנומנולוגיה , המלאכים כישים בודדים וכחלק ממערכות מקיפות יותר , מהווים שלב מעניין במיוחד במבנים המאוד מורכבים של העולם שצמח ביהדות של ימי הביניים . בשל מעמדם המתווך של המלאכים , הם מגשרים בין העולמות אך גם מפרידים ביניהם . אפשר לראות זיקה משמעותית ביותר בין ראייה אנגלולוגית בחוג מסוים , ובין מערכות הערכים של חוג זה . במילים אחרות , כפי שציינתי לעיל , תופעת הקוהרנטיות המערכתית מחברת בין בחינות שונות של מערכת הגותית מסוימת . כך למשל , הראייה המסורתית של המלאכים כמבטאים את רצון האל ובמבצעים אותו , קשורה לגישה פרטנית ברורה שהיא חלק מתפישה הגורסת כי לכל אומה יש מלאך ממונה משלה , ומלאכים אלה "ממונים" - לפי ניסוחים מסוימים - גם על חבל ארץ מסוים . כך נוצרת זיקה בין טיבו של מלאך , אופיה של האומה שהוא ממונה עליה וחבל ארץ מסוים . מבחינה פנומנולוגיה יש לציין גם את הזיקות הברורות בין טיבם של המלאכים ובין שמותיהם , כחלק מספקולציות לשוניות האופייניות
|
|