|
|
עמוד:9
של מטטרון , המלמדים על עליית קרנו של מלאך זה באירופה בימי הביניים . רציפותה של ההתעניינות בנושא בארבעת המרכזים - בארץ ישראל , בבבל , באימפריה הביזנטית ובאשכנז צרפת - יכולה להסביר את תחייתה של התעניינות במלאכים : הן בספרות הידועה כקבלית - שנפוצה בייחוד במחציתה השנייה של המאה הי"ג בספרד - והן בספרות המאגית היהודית הענפה שנכתבה במהלך ימי הביניים . רבים התנגדו , כמובן , במובלע להיבטים שונים הקשורים למלאכים . ניתן ללמוד זאת מהעדרה של אנגלולוגיה בספר יצירה , ומן הפרשנות שרווחה בספרות הפילוסופית בימי הביניים , בייחוד בכתבי הרמב"ם ונושאי כליו . עובדה זו צמצמה את ההתעניינות באנגלולוגיה בחוגים מסוימים . אפשר לתאר מתאם ברור בין התנגדות לאנתרופומורפיות בתחום התיאולוגיה ולמאגיה הלשונית מצד אחד , ובין ההתנגדות - או ההסתייגות - מהנושאים הקשורים למלאכים מצד שני . גם אם שלושת הנושאים אינם תמיד חלק ממערכת מלוכדת , הופעתם המשותפת היא מאוד נפוצה , ומבטאה זיקה משמעותית ביניהם . לרעתי , יש לפנינו גישה דתית בעלת משקל רב בהגות היהודית באלף הראשון לספירה , שהמשיכה להקרין על הרבה סוגיות בהגות היהודית במחצית הראשונה של האלף השני לספירה . אך מכאן ואילך , דומה כי משקלה הלך ופחת במידה משמעותית . הדבר ניכר לא רק בהגות הפילוסופית החל בימי הביניים , אלא גם במיסטיקה היהודית כפי שהתנסחה בחסידות החל במאה הי"ח . עליית משקלו של הצדיק כדמות מרכזית , הן בחברה והן בקוסמוס , ובעיקר כמתווך בין החסיד ובין האלוהות , גרמה לפיחות גדול גם במעמדם של המתווכים האחרים , כגון הספירות , או גרמי השמיים . למרות המגמה הכללית הזו , מגמת הפיחות במשקלם של המלאכים בהגות היהודית , נדפס בשנת תס"א באמסטרדם ספר רזיאל המלאך , חיבור מאגי יהודי שתוכנו רצוף דיונים שעוסקים במלאכים , ושאחד ממקורותיו העיקרייים היה הספרות של חסידי אשכנז ושל רבי נחמיה הנזכר לעיל . הספר זכה להשפעה גדולה ביותר , בכלל זה על מייסד החסידות במאה הי"ח , רבי ישראל בעל שם טוב . מעניין לציין עוד , כי לפחות שתי דמויות חסידיות ידועות נתכנו בשם מלאכי : "המלאך" - במקרה של רבי אברהם בנו של המגיד ממזריטש - או "השרף" - במקרה של רבי
|
|