|
|
עמוד:10
בתולדות הפילוסופיה של הדת היהודית מתקופת התנ"ך ועד זמננו . מבחינה זו , אני מציג בספר זה פרק נוסף בתולדות הפילוסופיה של הדת היהודית , הפרק של תקופת המשנה , הממצעת בין גלות בבל לגלות אדום . תפילות הקבע נוצרו לשמש בבית הכנסת שתפס את מקום בית המקדש הראשון שחרב , והמשיך לפעול כמרכז עבודת האלוהים גם בימי הבית השני . שעל כן התפילות העיקריות שביסוד סידור התפילה : ברכות השחר הממוקדות ב"אמונה , " "קריאת שמע" הממוקדת ב"אהבה , " ו"שמונה עשרה" הממוקדת ב"קדושה , " נוסדו על ידי חכמיה של "הכנסת הגדולה" בימי שיבת ציון הראשונה , וחזרו ונתקנו בידי "חכמי יבנה" אחרי חורבן הבית השני , ובידי חכמי בית דינו של רבן שמעון בן גמליאל השני אחרי כשלון מרד בר כוכבא וראשיתה של "גלות אדום . " אלו הן תפילות הקבע שעליהן חוזרים יום יום , שבוע שבוע , חודש חודש ושנה שנה . ראיתי , אפוא , בתפילות אלה יצירות ספרות שלמות , המבטאות חשיבה דתית שיטתית ומגובשת , שמהן ניתן להפיק את הפילוסופיה הדתית של חכמי המשנה . אולם כאשר מדובר בטקסטים של תפילה שנועדה להביע את הרגשות וההגיונות של האמונה , האהבה והקדושה מפי יחידים הנדרשים לדבר בלשון "אני" ו"אנחנו , " שבה בלבד ניתן אכן להביע הגיונות סובייקטיביים במהותם , החוקר המעיין ותלמידיו חייבים גם הם להתאים את גישתם לרוח זו . טקסט אישי קיומי מחייב התייחסות אישית קיומית . אדם מתפלל חיבר את הטקסטים הללו וכתיבתו היתה תפילתו . משום כך , רק מי שלומד ומעיין ביצירה כדי להפנימה בתפילתו יוכל ללמוד ולעיין בה כפי מה שהנה : טקסט של תפילה ולא טקסט של שירה לירית , או של עיון פילוסופי או הלכתי . זהו הקושי המיוחד בהוראת התפילה לתלמידים שלא קנו לפני לימודם את הרגל התפילה עצמו , וזהו גם מקור החוויה המיוחדת שזוכים לה כשלומדים אותה מתוך הפנמתה כתפילה : חוויית תגלית של עומק קיומי פנימי שבלי התפילה הוא נשאר אילם . אך כדי להתגבר על הקושי ולדובב את החוויה נחוצה ההסתמכות על ניסיון אישי . מה היתה דרכי אל התפילה ? נולדתי בירושלים להורים שעלו לארץ ישראל באמצע שנות ה 20 של המאה הקודמת , כחלוצי העלייה השלישית . השקפת עולמם היתה ציונית סוציאליסטית , אך הם נבדלו מהורי רוב חברי , שהיו בני אותה עלייה , בהתנערותם מן המרקסיזם
|
|