|
|
עמוד:VI
הסיוע הבינלאומי , בהיקף של מיליארד דולר לשנה מאז שנת 2002 ( כפול מהיקף הסיוע שניתן בשנת 47 , ( 1999 אחוזים מכלל האוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני 2 ) דולרים לנפש ליום , ( והתוצר הלאומי הגולמי לנפש ( התל"ג ) צנח לשליש ממה שהיה בשנת . 2000 בסוף שנת 2003 הגיעו אחוזי האבטלה ל 26 אחוזים והתל"ג צנח ל 925 דולרים . המצב הכלכלי הקשה בלט במיוחד ברצועת עזה , מעוזה הבלתי מעורער של תנועת חמאס . לפי דו"ח סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם , כבר בתחילת 2001 כמעט 85 אחוזים מהמשפחות שגרו במחנות פליטים נזקקו לשירותי רווחה ולאספקת מוצרי מזון . הדו"ח של הבנק העולמי מייחס מצב זה בעיקר למדיניות המחסומים והסגרים של צה"ל במרוצת האינתיפאדה , כמו גם לפעולות פתע צבאיות שבוצעו לצורך סיכול פיגועים או בתגובה לפיגועי התאבדות . המצב הכלכלי בקרב האוכלוסייה הפלסטינית אף הוחמר כתוצאה מההחלטה של ממשלת ישראל לא להעביר את המיסים שגבתה עבור הרשות הפלסטינית , אם מיבוא סחורות ואם ממשכורות של עובדים פלסטינים בישראל . בכך נמנע מ"הרשות" החלק הארי של הכנסותיה ממיסים 66 ) אחוזים לפני פרוץ האינתיפאדה . ( מהלך זה אילץ את ה"רשות , " כמעסיק הגדול ביותר , לקצץ את משכורות העובדים עד לכדי מחצית . בנסיבות אלה משקלה של חמאס כמקור לתמיכה מוראלית ולסיוע חומרי , אל מול זה של ה"רשות , " נעשה מרכזי יותר ולעיתים אף בלעדי . הרשת המסועפת של שירותים חברתיים שבנתה חמאס הפכה למשענת כלכלית ומוראלית יחידה עבור חלקים הולכים וגדלים בחברה הפלסטינית , אל מול הקריסה המוסדית של הרשות הפלסטינית . מות ערפאת וכניסתו של אבו מאזן לתפקיד היושב ראש שבו והבליטו את השוני בין הנהגת ה"פנים" להנהגת ה"חוץ" בכל הנוגע לאפשרויות דו קיום ושיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית ולאופי הפעילות האלימה נגד ישראל . פער זה בין שתי ההנהגות התחדד על רקע הצהרות שהושמעו על ידי חלק ממנהיגי חמאס "פנים , " דוגמת שייח' חסן יוסף ומחמוד אל זהאר , בדבר הנכונות להיענות לפניית הרשות הפלסטינית להשעות את מעשי האלימות נגד ישראל ולהתחייב להפסקת אש עימה .
|
|