|
|
עמוד:7
מבוא שולמית וולקוב לאחרונה הולך וגובר העניין במיעוטים , בהיסטוריה שלהם וביחס שבינם לבין חברת הרוב . אפשר להסביר תופעה זאת בשתי דרכים : האחת פוליטית והאחרת היסטוריוגרפית . אחרי ככלות הכל , קיומן של קבוצות מיעוט וכן המתח והמאבקים בינן לבין אוכלוסיות הרוב הינם עניין של קבע , שימיו כימי ההיסטוריה האנושית בכלל . אין תקופה היסטורית שלא היו בה מתחים מסוג זה ואין אזור בעולם שתושביו לא התנסו במאבקים כאלה . לכן , במבט ראשון מפתיע להיווכח , שעד לאחרונה טיפלו היסטוריונים בנושא זה רק לעתים רחוקות , בשולי העיסוק העיקרי שלהם . ככלל , נדמה שהחובה , ואולי אף הזכות לעשות זאת , הוטלה על בני המיעוטים עצמם , שכן לאלה שעסקו בתולדותיה של חברת הרוב היו תמיד עניינים חשובים יותר לענות בהם . גם כיום יש צורך להסביר ולהצדיק את העיסוק במיעוטים . אומנם כיהודים יכול היה תחום זה להיחשב כמרכזי דווקא במקומותינו , אך האומנם עוסקים יהודים החיים היום בארץ בקבוצת מיעוט כאשר הם חוקרים את תולדות ישראל בין העמים , או שמא מנקודת הראות שלנו אין עוד העיסוק הזה אלא חזרה אל מקורותיה של חברת הרוב שלנו ? מכל מקום , למרות ריבויים של מיעוטים ושכיחותן של הבעיות הכרוכות ביחסים הסבוכים בינם לבין חברות הרוב , בולטת ההזנחה היחסית של תחום זה . אלא שהזנחה זו אינה מקרית . היא נובעת מהנחות היסוד של הדיסציפלינה ההיסטורית , המשמשות גם כיום את מרבית ההיסטוריונים , ואף שימשו בעבר , לפחות במהלך שתי המאות האחרונות , את כל מי שפעלו במסגרותיה המקובלות . זוהי תוצאה בלתי נמנעת כמעט של הפרספקטיבה המרכזית של מקצוע ההיסטוריה , כפי שהתפתח מאז השליש הראשון של המאה ה , 19 תוך שהוא נשען , תיאורטית ומעשית גם יחד , על מורשת ההיםטוריציזם הגרמני . על פי גישה זו , ניתן להתייחס אל ישויות היסטוריות , כגון עמים ומדינות , כאל פרטים נבדלים זה מזה , ישויות אינדיווידואליות , אשר כל אחת מהן נבחנת על פי מקורותיה , דרכי התהוותה ו " אופיה " המיוחד . ליאופולד פון רנקה , הנחשב כראש וראשון להיסטוריונים המודרניים המקצועיים , אומנם עוד הצליח להעניק לאירופה המערבית והמרכזית גם יחד , על כל מכלול הביטויים התרבותיים והמדיניים שלהן , מעין תבנית אינדיווידואלית אחת . לגביו עדיין לא היתה מדינת הלאום חזות הכל . אך מייד אחריו עסקו מרבית ההיסטוריונים המקצועיים - בצרפת , בגרמניה
|
|