|
|
עמוד:9
ייחודה של התנועה הלאומית היהודית שמואל אטינגר לכאורה אץ לד דברים רחוקים יותר אחד מן השני מאשר העם היהודי והתנועות הלאומיות שקמו באירופה לאחר המהפכה הצרפתית . שכן עם ישראל האה עצמו כאומה , כגוף קולקטיבי בעל ייחוד משלו , דת , משלו ושותפות של גורל , כבר לפני אלפים בשנים , בתקופת המקרא . ואילו התודעה הלאומית והתנועות הלאומיות האירופיות הן כל כולן פרי מגמות מודרניות , פרי תהליכים מדיניים , חברתיים , תרבותיים ופסיכולוגיים שהתפתחו בשלהי המאה ה 18 ובמשד המאה ה . 19 אולם למרות רציפותו ההיסטורית של העם היהודי והתמדת הכרתו הקולקטיבית שייכת גם התגועה הלאומית היהודית מבחינות הרבה לתנועות הלאומיות האירופיות והיא הופיעה כתנועה חברתית ומדינית מאורגנת אף באיחור יחסי , בשנות ה 80 וה 90 של המאה ה . 19 שותפות ההכרה ושותפות הגורל בקרב היהודים החלו להתרופף דווקא בתקופה שבאומות האחרות הן החלו להתגבר , ואם כי הן נתנו אותותיהן גם בתנועה הלאומית היהודית , הרי שהדבר נעשה בשינוי צורה ולא מתוך התמדת המושגים מן התקופה העתיקה כפשוטם . במשך הדורות הארוכים של הגלות אבד ליהודים הרצון המשותף למעשה מדיני , אבדה האפשרות לפעול פעולה של ממש כגוף מאוחד ונותת רק הסולידריות — הערבות ההדדית , הקשר הרוחני והנפשי לארץ הקודש והציפיה הפאסיבית לגאולה העתידה לבוא . אף מי שגרס שיכול להיות מצב בו בני ישראל 'זכר ואזי 'אחישנה , ' כלומר , שמעשי בני האומה יכולים לקצר את הגלות ולקרב את הגאולה , לא התכוון למעשה מדיני בעולם הריאלי , שלדעת רבים אף rrvi אסור בתכלית ' ) שהשביע הקב"ה את ישראל שלא למרדי באומות העולם , ( ' אלא למעשה רוחני . התקוות המשיחיות , שהחזיקו בקרב העם את האמונה בגאולה העתידה , לא זו בלבד שלא עודדו למעשים אנושיים בתחום המדיני או החברתי כי אם תלו הכל 'בידי שמים' והתלות הפוליטית
|
|