|
|
עמוד:9
תיהם שעה שבאו להשתתף בניסוחן של התעודות הרשמיות המיו עדות לציבור היהודי הרחב . הם ניסו ליישב את הסתירות שבין מגמותיהם החדשות לבין הנאמנות למסורת ולהלכה והתאמצו להראות שאין במגמות אלה משום ניתוק מן הרצף של החיים היהודיים המסורתיים . התעודות העבריות מימי נפוליאזן נראו בשעת כתיבתן כניסוח של פשרה שהזמן גרמו , כהיענות נוספת לתביעותיהן של המלכויות מן הקיבוצים היהודיים באירופה . אולם לאחר זמן , כאשר גבר והעמיק תהליך הסתגלותם של היהודים לחברה המקיפה אותם , הפכו התעודות הללו בעיני הדורות שלאחר תקופת נפוליאון , מעין אישור לפורמולה המוסכמת של 'הפרדת הפוליטי מן הדתי ביהדות . ' רבים מבין הנזקקים במאה הי"ט , בתקופת ההתאזרחות , לשאלת השתלבות היהודים בסביבתם ולבעיית הזהות היהודית ראו בתעודות שנוצרו בתקופת נפוליאון את ההתחלה המגובשת של התהליך כולו . כל העדויות שנכללו בקובץ זה נכתבו עברית או תורגמו לעברית על ידי בני הזמן ההוא . אולם אז היתה הלשון העברית רחוקה מלהיות אחידה , וסגנון הכתיבה נשתנה לפי השקפותיהם של הכותבים . חלקם נזקקו לעברית , משום שייחסו לנכתב ולנדפס ערך כה רב , המצריך את השימוש בלשון הקודש דווקא . אחרים , משום שהיא הלשון היחידה המשותפת לקיבוצים היהודיים השונים , הנזקקים בחיי יום יום ללשונות שונות . המשכילים ראו בעברית אמצעי להעניק לתרבות היהודית , הנמצאת לדעתם בשפל המדרגה , את זוהרה מימי קדם ; הם ביקשו לעזוב את הניבים היהודיים המדוברים ולדבוק שוב בשפה הנחשבת בעיני האומות האירופיות לאחת מן השפות התרבותיות והקלאסיות . מכאן גם האופי השונה של העדויות העבריות המובאות להלן . מזה הלשון הרשמית וההצ הרתית של תעודות האסיפות היהודיות מימי נפוליאון , או לשון המשכילים השואפת לחזור לעברית המקראית הצחה , ומזה העברית הרבנית של התשובות בהלכה או הסגנון המיוחד במינו האופייני לסיפורת החסידית . העדויות שלהלן מתחלקות לארבעה פרקים : הראשון מכיל מבחר עדויות עבריות מארצות שונות על שנות עלייתו של נפוליאון בוי נאפארטה . שלושת האחרים משקפים את היחס לקיסר נפוליאון
|
|