|
|
עמוד:יב
להיות מעוגנת בהבנת ההיסטוריה היהודית , וכי במקביל פעילות פוליטית מגבירה את תחושות ההזדהות של ההיסטוריון עם העבר . אך מה שהחל לצמוח באופן הדרגתי ואורגני להיסטוריוגרפיה יהודית במזרח אירופה נקטע באופן אלים ; תחילה על ידי המהפכה הבולשביקית והתבססותו של המשטר הקומוניסטי , ואחר כך על ידי הפלישה הנאצית לפולין ולארצות הבלטיות : דובנוב עצמו נורה על ידי הגרמנים בריגה בשנת . 1941 את רצף היצירה ההיסטוריוגרפית , שנקטע באופן כה ברוטלי על אדמת מזרח אירופה , המשיכו אחרים הרחק מעבר לים , בארץ ישראל ובארצות המערב , ובעיקר בארצות הברית . לאחר מלחמת העולם השנייה , ובמיוחד בשלושת העשורים האחרונים , הלך ונוצר בקביעות יבול מחקרי של ספרים וכתבי עת המוקדשים לתולדות עם ישראל ברוסיה ובפולין . אולם במחקר של תחום היסטורי זה ניכרת נטייה ברורה להתמחות על פי תקופות שונות , אזורים גיאוגרפיים ונושאים מיוחדים . בין ההיסטוריונים החיים היום לא נמצא כאלה שניסו ללכת בעקבות דובנוב ולהתמחות בכל מיגוון הנושאים והעניינים , המקיפים כאלף שנות היסטוריה יהודית , משתרעים על פני שטח גיאוגרפי רחב ממדים ומשתנים תדיר בתמורות המדיניות והתרבותיות . אכן , היו בעבר הקרוב מלומדים שהיו נחושים בדעתם להתמחות בתחום המחקר כולו ולראות בכל עת את התמונה המקיפה של תולדות היהודים במזרח אירופה , אך אלו היו מועטים : בן ציון דינור , תלמידו של דובנוב בסנט פטרבורג ; שלום בארון , שהיה תלמידו של דובנוב במובנים רבים , אף שביקר את עבודתו ; ושמואל אטינגר , שלמד בשעתו אצל דינור בירושלים . כפי שמלמד המיגוון היחיד במינו של הנושאים שבהם עוסקים המחקרים הרואים אור בכרך שלפנינו , התרחק אטינגר מהתמחות צרת אופק . הוא היה האחרון בקבוצה הנבחרת של בעלי התפיסה ההיסטורית הכוללת . אך ההיסטוריון הירושלמי לא המשיך את דרכם של דובנוב ודינור רק בתחום המחקר ההיסטורי אלא גם בשילוב המתמיד בין הכתיבה המדעית לעשייה הציבורית . אטינגר החוקר ואטינגר איש הציבור היו שלובים ואחוזים זה בזה . במובן זה הוא היה 'אינטליגנט' יהודי רוסי , כזה שצירף ידע ורבגוניות אינטלקטואלית עם מחויבות לטובת הכלל , בין שזהו ה'כלל' הלאומי ובין שמדובר באנושות , ב'עם' או ב'מעמד . ' פעילות ציבורית ועשייה פוליטית היו שלובות אצלו עם עיון ומחקר , למן הימים שבהם פעל בשורות הקומוניסטים בתקופת המנדט הבריטי ועד לשנים שבהן עסק בשיתוף עם 'לשכת הקשר' בטיפוח קשרים עם היהדות שמאחורי 'מסך הברזל' הסוביטי . הוא לא התייחס לתולדות ישראל במזרח אירופה כאל עניין אקדמי מופשט , אלא המשיך לקיים עם ההיסטוריה היהודית ברוסיה ובפולין דו שיח , שחקר העבר וכתיבה היסטורית חברו בו יחד עם הוראה , הוצאה לאור ופעילות ציבורית למען היהודים החיים עדיין בתחומי 'הגוש המזרחי . ' משך כשלושים שנה נמנה על עורכי כתב העת 'ציון , ' רבעון החברה ההיסטורית הישראלית , שדינור היה שותף לייסודו . הוא נרתם לעריכת 'העבר , ' כתב עת לתולדות יהודי רוסיה , שהיה המשך ארץ ישראלי לפירסום בשם זהה שראה אור בפטרוגראד בעריכת שאול גינזבורג , וכן נטל חלק בעריכת 'בחינות , ' שהחל להופיע בשנות השבעים והוקדש למחקר יהודי
|
|