|
|
עמוד:13
של רעננות ושכחה בלב העולם ; נהפוך הוא - העולם כולו שכן בתוך הזוג . אך בעבור גיבוריי האומללים העולם היה עולם הכיבוש , ואם רציתי להבין את כישלון ההרפתקה שלהם , כישלונו של זוג מעורב במושבה , היה עליי להבין את הכובש ואת הנכבש , ואף אולי את כלל היחס והמצב הקולוניאליים . כל אלה הרחיקו אותי מעצמי ומקשיי הקיום שלי ; אך ההסבר תמיד נסוג , ומבלי לדעת עוד לאן אגיע , בלא כל יומרה להקיף מצב מורכב כל כך , היה עליי לפחות לשים קץ למועקה שלי . אשקר אפוא שוב אם אטען שהדיוקן הזה שהשלמתי את שרטוטו , על אודות אחד הריבויים המרכזיים של זמננו , נועד תחילה לצייר את הנדכא בכללותו . אין אמנם ספק שבאחד הימים אשרטט את דיוקנו הכללי של הנדכא . אך דווקא בשל כך , תקוותי היא שיהיה כללי באמת ; כלומר דיוקן סינתזה , באמצעות הטבעה אלה על גבי אלה של כמה ספירות מלאי קונקרטיות , של כמה דיוקנאות ייחודיים של נדכאים שונים . דיוקן הנדכא בכללותו מניח את קיומם של כל האחרים , כך נדמה לי ; הוא אינו מתאר אותם מראש , כפי שמאמינים פילוסופים מסוימים הרואים בהבניותיהם יצירות אידאליות פרי רוחם שעמן עוד ילכו לשלוט בממשי * ואילו הן , בדרך כלל , אינן אלא עיבודים של הממשי שאינם מעזים לומר את שמם . מכל מקום , באותה עת לא הייתה לי כל כוונה לצייר לא את כל הנדכאים ואף לא את כל הנכבשים . הייתי תוניסאי ועל כן נכבש . גיליתי שהנתון הזה פגם בלא מעט מן ההיבטים של חיי ושל אישיותי , ולא רק במחשבתי , תשוקותיי והתנהגותי , אלא גם בהתנהגות האחרים כלפיי . בעודי מגיע לראשונה לסורבון , בתור סטודנט צעיר , הדאיגו אותי שמועות מסוימות . פניתי ליושב ראש חבר השופטים ושאלתי : "האם תהיה לי זכות , בהיותי תוניסאי , להכין את ההסמכה בפילוסופיה " ? וכך הסביר לי : "זו אינה זכות , זו משאלה . " הוא היסס , בהיותו משפטן המחפש את המילים : Le reel התרגום על פי המקובל היום בעקבות מינוהו של ז'אק לקאן .
|
|