|
|
עמוד:11
מבוא חיבור זה דן בחלום משתי נקודות מבט קוטביות זו לזו : תפיסה אחת רואה בפעולת החלימה תהליך לא מודע , שכן כוחות השליטה של התודעה , הפועלים במצב של ערות , הנם רדומים בעת החלימה . החלום הוא אפוא ביטוי לפעילות תודעתית בעת שהבקרה השכלית משותקת . המאפיינים של תהליך בלתי-מודע מסוג זה הם : ( 1 ) חוסר שליטה על התהליך עצמו ועל תוכני החשיבה , בניגוד למתרחש בעת הערות שבה החשיבה יזומה ונתונה לשליטה רצונית . ( 2 ) אי-הבנה של התכנים המובעים בחלום , כתוצאה מריחוקם מהפעילות השכלית השגורה . בהכללה , זוהי תפיסה פסיכולוגית הרואה את החלום כראי הנפש , משום שהנחת היסוד שלה היא שהחלום חושף מצב נפשי הנחבא מתחת לאיסורי השכל או התרבות . התרבות והשכל שוללים תוכני תודעה מסוימים שאינם ראויים , אם משום שאינם "מציאותיים " ( דהיינו אינם עומדים במבחן השכל , כגון כשאדם חולם שהוא עף , ( ואם משום שאינם נורמטיביים ( כלומר אינם עומדים במבחן התרבות , כגון אדם המתהלך עירום בחלומו . ( החלום חושף את קיומם של תוכני תודעה אלה בדמות משאלה מוסתרת שבאה על סיפוקה או בדמות תהפוכות במנהגו של עולם . החלום מקשר בין החלק הבלתי-מודע שבנפש לחלק המודע שלה , באמצעות שפת סמלים שהנפש יוצרת באופן "ספונטני . " התפיסה השנייה מסבירה את זרותם של תוכני החלום ואת חוסר השליטה של האדם בהם בכך שבעת השינה מופעלת התודעה שלו על ידי ישויות חיצוניות . ישויות אלו , נציגותיו של הכוחות האלוהיים השולטים בעולם , מעבירות לחולם מסרים שאין הוא מסוגל לדעת אותם מעצמו או להשיגם בכוחותיו הוא . אי לכך עליו לפענח את המסר האלוהי שבחלום , דהיינו לגלות את פתרון החלום . ההבדל המהותי בין שתי תפיסות אלה הוא שהאחת מפענחת את החלום כמסר שנשלח מתוך נפשו של החולם , ואילו השנייה מפענחת את החלום כמסר שנשלח מחוץ לנפשו של החולם . התפיסה הפנים-נפשית פותרת את החלום באופן אישי וסובייקטיבי , ואילו התפיסה החוץ-נפשית מציגה
|
|