|
|
עמוד:10
ומדורג . לפיכך המבקש לתהות על צמיחתה והתפשטותה של החסידות חייב לתת את הדעת על כל שלב ושלב של תהליך זה בפני עצמו . חיבור זה מבקש להתמקד בשלב הראשון של התהליך , הקשור בדמותו של הבעש"ט . התפתחות מחקרית נוספת , העומדת גם היא ברקע החיבור הזה , קשורה לתופעת המאגיה ובעלי השם . השלבים המוקדמים של מחקר החסידות עמדו בסימן ההשקפה , שהמאגיה היא תופעה תרבותית נחותה , המאפיינת את השכבות העממיות ומעוטות ההשכלה . ואילו בעלי השם נתפסו כרודפי בצע , המוליכים שולל את ההמון הנבער . חוקרים אחדים שהחזיקו בהשקפה זו התקשו לעכל את העובדה שר' ישראל בעל שם טוב , מי שנחשב למייסד החסידות , היה בעל שם . בבקשם להתגבר על קושי זה נטו אותם חוקרים להמעיט בערך היסוד המאגי בדמותו של הבעש"ט או להכחישו . גרשם שלום יצא חוצץ כנגד מגמה אפולוגטית זו וקבע , שלא זו בלבד שהבעש"ט פעל כל ימיו כבעל שם , אלא שהוא אף היה גאה בעיסוקו זה . בינתיים חלה תמורה מרחיקת לכת בהערכת מקומם של המאגיה ובעלי השם בתקופה הנדונה . התברר שהמאגיה היתה תופעה מכובדת ומקובלת בכל שכבות החברה . יתרה מזו , לאור הזיהוי של המאגיה עם הקבלה המעשית ושל בעלי השם עם המקובלים , זכו בעלי השם ליוקרה רבה במיוחד . בעקבות זאת נדרשת בחינה חדשה של היסוד המאגי בדמותו של הבעש"ט . מגמה בולטת בחקר ראשית החסידות ביקשה לאתר את חידושה של תנועה זו בתחום הרוחני הדתי . השפעה רבה על גישה זו נודעה להשקפתו של גרשם שלום בעניין הדבקות , מושג המשמש בספרות הקבלית והחסידית במשמעות של חוויה מיסטית . שלום קבע , שהמפתח להבנת ייחודה של החסידות נעוץ בתפיסתה המהפכנית את הדבקות . אמנם , החסידות לא חידשה דבר באשר למהותה של הדבקות כאידיאל דתי ראשון במעלה . בעניץ זה היא הלכה בעקבות המקובלים שקדמו לה . ואולם בעוד שהמקובלים גרסו שהדבקות היא אידיאל דתי המיועד רק ליחידי סגולה מעטים , באה החסידות וקבעה שהדבקות היא דרך ראויה לכל אדם מישראל . שינוי קיצוני זה ביחס ל'מקומה' של הדבקות , המשיך וטען שלום , מסביר את הפיכתה של החסידות לתנועה רחבה . רבים נמשכו אל התנועה החדשה משום שפתחה בפניהם אפשרויות רוחניות שהיו חסומות בפניהם קודם לכן . השקפה זו , בדבר מקומה של הדבקות בראשית החסידות , אימצו כמה מתלמידיו של שלום והיא זכתה להשפעה רבה בספרות המחקר . והנה , בשלושת העשורים האחרונים נמצאו חוקרים שחלקו על שלום בסוגיה זו . ישעיה תשבי , גדליה נגאל , מנדל פייקאד , עדה רפפורט אלברט ואחרים דחו , כל אחד מנימוקיו שלו , את הקביעה שהחסידות הפכה את הדבקות לדרך הראויה לכל אדם מישראל . לפיכך חוזרת השאלה למקומה : מה היה חידושה הרוחני דתי
|
|