|
|
עמוד:13
בגליציה ביצירותיו כשהוא מנסה את ידו בכול - שירים , סיפורים קצרים , לעתים קצרים מאוד , רשימות , סקיצות , כתבות עיתונאיות ופיליטונים . בשבועון "המצפה , " שפרסם בקביעות את יצירותיו , פרסם עגנון שירים על חגי ישראל וסיפורים שהיו בדרך כלל קצרים מאוד ובהם תיאר דמויות או מצבים שהיו מוכרים לו מסביבתו הקרובה . הוא השתתף מעת לעת גם במדור "מכתבים מערי המדינה , " שכלל דיווחים קצרים מאת כותבים שונים על המתרחש בערים ובעיירות של גליציה היהודית . בקיץ 1904 בחר עגנון לשגר לעיתון כתבה על אודות האזכרה שנערכה בבית הכנסת בבוצ ' אץ ' ביום השלושים למותו של תיאודור הרצל . בכתבה זו דיווח על נאומיהם של ראש העיר ושל ראשי הקהל היהודי ועל ההתרגשות שאחזה בקהל במעמד זה . עגנון ניסה את כוחו בשתי לשונות - עברית ויידיש - ולדעת סדן דווקא כתיבתו ביידיש , שלא התמיד בה , עלתה ברמתה על כתיבתו בעברית . ביידיש התפרסם עגנון עוד בטרם הופיעו פרסומיו בעברית : שירו הראשון , המגולל את הסיפור הקבלי על מאבקו של ר ' יוסף דלה ריינה עם השטן , הופיע בקיץ 1903 ב " יודישעס ווכענבלאטט " בסטניסלבוב . לאחר מכן הופיעו שירים שכתב על נושאים שונים כמו אהבה ומועדי ישראל , וגם שירים מלאי חמלה שבהם תיאר את מר גורלם של אנשים עניים וקשי יום שהמזל לא האיר להם פנים . במקביל כתב סיפורים ביידיש שהיו מושתתים גם הם , כמו הסיפורים בעברית , על ההווי המקומי . כמה מן הסיפורים הופיעו בו זמנית בשתי הלשונות - גם בעברית וגם ביידיש . בתוך זמן קצר הייתה נוכחותו מורגשת על בימות הספרות העברית בגליציה . בייחוד בלט מקומו ב " המצפה , " והוא נהנה מהערכתו , מתמיכתו ומעידודו של העורך , שמעון מנחם לזר . עגנון מצדו נשא עמו במשך שנים רבות תחושה של הוקרה ושל תודה כלפי לזר , שלולא הוא הייתה כניסתו לשדה הספרות קשה בהרבה . אולם גם עורכים אחרים קידמו אותו בברכה ופרסמו ברצון את שיריו ואת סיפוריו . כשנוסד בסטניסלבוב ירחון עברי בשם "הירדן " על ידי קבוצה של סופרים מקומיים , ביניהם יצחק פרנהוף , נקרא עגנון להציע לעיתון מפרי עטו . לאחר שניהול העיתון הועבר מסטניסלבוב לבוצ ' אץ / פנה אחד העורכים , אלעזר רוקח , לעגנון וביקש ממנו להיות שותף גם במלאכת העריכה . מקום חשוב לא פחות תפס עגנון בכתבי העת שהופיעו ביידיש - ה " יודישעס וואכענבלאטט , " ה " יודישע וועקער" ולימים גם ה " יודישער פאלקסקאלענדער . " עיתונים אלה הגיעו כמובן לבוצ ' אץ ' והם עוררו את גאוותה של משפחתו . אמנם , שלום מרדכי צ ' צ ' קס דאג יותר מכול ללימודי הקודש של בנו המוכשר , ומן הסתם ציפה לכך שבאחד הימים
|
|