|
|
עמוד:5
לפי המהר '' ל כינונו של חג החנוכה מכניס למבנה הברית [ ברגע שבו המסגרת הסוציולוגית והנבואית נסדקת ונפתחת לקראת עימות עם תרבות קרובה לה קרבה אינטלקטואלית ובכל זאת בעלת מגמה שונה בעיקרה ] אישור להמשכיות המשיחית של ההיסטוריה . העבר של הברית תובע שההווה יהיה התחייבות והעתיד לא ייראה כגורל , אלא כיצירה . התורה האלוהית הציעה למאמץ זה של בריאה מתחדשת אמצעי הולם , כדי להמשיך את התכנית הזאת , קודם כל , ואחר כך להשלימה : המצווה . החשמונאים נאחזו במצווה : על ידי הדלקת הנרות הללו , הם היו מודעים להענקת זוהר חדש לאור העולם , להעלאתו של האדם לממד אחר של עצמו . בתוך המבנה היציב של היקום הייתה להם האמונה שהם מצאו את הגרעין הפנימי המבטיח את ההתחדשות , הפותח אותה לעבר הדינמיקה של הקידמה ומעשיר אותה . המהר"ל סבור שהחג הזה מציין את התפרצות התודעה האסכטולוגית לתוך אימננטיות של חכמה שהתמסרה , מתוך הקפדה ברורה על המתודה , להתבוננות בטבע , אבל לא הביאה בחשבון לא את האפשרות ולא את ההכרח לעשות למען חריגה מתנאי קיום אלה . אם נכון הדבר שההיסטוריה היהודית התעמתה מראשיתה עם הציוויליזאציה הכללית , דומה שהמפגש עם התרבות היוונית , לא רק בעת ההתנגשות הראשונית , אלא בעיקר על ידי הדיה המאוחרים , ציין רגע מרכזי . לדעת המהר"ל , הסיבה לכך היא שהמפגש הזה , בצורה יותר מודגשת מהאחרים , התקיים על רקע משותף , שהדגיש את הצורך להבליט את הניגודים . אכן , שתי המסורות הרוחניות מייחסות חשיבות מרכזית לידע האובייקטיבי ולחקר האמת . ההבחנה בין שתי החכמות , ששתיהן דואגות להעמיד את הכרת הדברים ובני האדם בראש הערכים המאפיינים את מצב האדם , הייתה צריכה להביא הוגי דעות מסוימים להדגיש את ההבדל הקיצוני ברוח ובהתנהגות בין חיפוש שהתיימר להיות חופשי ולא משוחד מצד אחד , ומצד אחר - אמת המתבססת על התגלות שנחתמה בכתבי הקודש,- בין שיטה התובעת רעיונות ברורים ומובחנים , מוצגים בפירוש ובאופן מוחלט , לחשיבה המכירה את המובן והערך של הגבולות ומכבדת את מקורות
|
|