|
|
עמוד:4
המוביל אליה . כדי לתפוס את אופיו האמיתי ולהבין את הדינמיקה השולטת בהתפתחות תכניתו , יש לגלות את בסיסו התיאולוגי . הקרע הוא במקור , הסדק קיים מן ההתחלה : הוא ראשיתה של תכנית נשגבה . התעלמות ממנו גורמת לגזר דין של הנצחת השבר . לא יועיל סילוקו או עידונו : יש להתייצב נגדו באומץ לב , אפילו אם אומץ הלב הזה מכיל חלק בלתי נמנע של אוטופיה או דווקא משום כך . זוהי אוטופיה שבלעדיה לא יהיה חזון של עתיד , ומכל מקום , לא יהיו חיי רוח של ממש . התרומה העיקרית של העם היהודי היא בקשר שקיומו והספרות המתארת אותו כדי להנהירו במישור התודעה , קושרים בין ההיסטוריה למשיחיות . הניתוח של המהר"ל מגלה את הזיקה שהיהדות מקיימת עם התחום הפוליטי ואפילו עם השלטון , מסביר אותה ומצדיק אותה . המלך המשיח עצמו נשאר משועבד לתחום הפוליטי , בלי שתיעלם מעיניו התכליותיות הסופית , הלא היא גאולה הנפתחת לעבר עולם הבא שבו יקבלו החיים מובן חדש . מלכות השואבת את חוקיותה לא מכוח אנושי שנדחק עד קצה הגבול , אלא מהאצלה של כוח אלוהי מקובל ומוכר , בצורה של הכפפת הסמכות למוחלט שבתורה . מבחינה זו הפן הפוליטי אינו מתכונן לעולם לסדר אוטונומי אלא נשאר משועבד , מודרך ומפוקח על ידי התכליתיות הבראשיתית . האלוהי חודר להיסטוריה וכובש אותה ואינו מסלק אותה , וימות המשיח מציינים את השלמת האידיאל בממשות של העובדות . על מנת שהתוצאה תושג , חייב יסוד משיחי , כגון עם הנושא את ההבטחות ודבק במוחלט , לשמור על קשר מתמיד עם כל אלה שאינם רואים בהרפתקה הפוליטית אלא תגובה לצרכים של ההווה , תשובה לתביעות הרגע . קביעת סופה של ההיסטוריה לא הייתה אלא אשליה , אולי אפילו חלום מסוכן , אילולא היה בהיסטוריה פוטנציאל ההולך לקראת הטרמתו ומזכיר בהתמדה ובעיקשות את הצורך הזה ואת האפשרות הזאת של התהוות כאחר : מה שמאפיין את העולם עדיין צריך לבוא ! האומות העומדות בפני המוזרות הזאת , רואות בה אובייקט של הפרעה וערעור , יסוד נוגד טבע שיש להפחיתו ולנסות להורסו , בשעה שהיא בעצם קריאה פאתטית לכינון סדר חדש של הדברים , סדר שתוצאתו תהיה השלמה של אנושות שיש לה האומץ להרחיק לכת עם כלל כישוריה עד לקצה הגבול של כל כוחנויותיה .
|
|