|
|
עמוד:2
והתפתחותו . תופעה יחידה במינה , במלוא מובן המלה , בתולדות האנושות , של הופעת חברה כעם , על בסיס הקשר המאחד אותו עם אלוהיו . קשר הנשזר ומתחזק דרך רגעים של תהליך , שבו אפשר לזהות את השלבים השונים והמשמעותיים של הראשית , האמצע והאחרית . בחיבור נר מצוה מקדיש המהר"ל את הרהוריו לחג אחד , חג בתר מקראי , היחיד שהונהג מאז חתימת התנ"ך ועד ימינו . הוא מתמקד בשאלת אפשרות הנהגתו של חג שישתלב בסדר הזמן המקודש , אף כי התורה לא ציוותה עליו במפורש . נוסף על העיון בסוגיית סמכותם של המנהיגים הרוחניים המסוגלים לחדש בתחום החקיקה הדתית על ידי קביעת מצוות חדשות , תוהה המהר"ל על אופיו של האירוע שבחרו חז"ל כראוי לרוממו , אם לא לדרגת המועדים המקראיים , לפחות לרמת הימים הבולטים בלוח השנה . האם בעניין חג החנוכה הדברים אמורים אך ורק בתזכורת למבצע צבאי מזהיר , לניצחון שהושג בנסיבות יוצאות דופן על אויב גדול בכוחו ובמספרו ? האם שמונת ימי החג האלה - החג הארוך ביותר - המצוינים לפי הוראות חז"ל על ידי הדלקת נרות יומיומית ותפילות מיוחדות המביעות שבח , הלל ותודה - הם רק דרך להדגיש , במהלך הזמן השגרתי , את חשיבותו של רגע מסוים בחייה הפוליטיים של האומה ? אם כן , יהיה חג החנוכה ביטוי למהות שונה תכלית שינוי , וכמעט מנותקת מהזמניות המיוחדת של לוח השנה היהודי . אזי יהיה מקומו מחוץ לסיפורי תולדות המקרא , הסגורים בתוך מעגל חתום . גם אם אין עוררין על כך שהפסקת הנבואה בישראל בימי הבית השני היא תמורה חשובה בהתהוות העם היהודי , אין משמעותה נתק של הברית . לזכותם של חז"ל באותם ימים יש לומר שהם הבינו שסיפורי המקרא נמשכים בצורה חדשה , וששומה עליהם כמנהיגים רוחניים של אותו דור , לשוב ולהגדיר לא את תוכן הברית שנותרה בעינה , אלא את האמצעים ההולמים את תרגומה בממשות של הנסיבות החדשות . במובן זה הס תפסו את ניצחון החשמונאים כהמשך של תולדות המקרא , כי האנשים שהיו מעורבים בו פעלו במסגרת הבסיסית של הברית : הם הגיבו לפי הזיקה המאחדת את העם עם אלוהיו . דרכם לקלוט את האירוע מעידה שהם פעלו בהשפעת דחף ימי בראשית שהוסיף לפעם בס . זאת הסיבה לכך , שהמהר"ל מחפש מבעד לפירושי המדרש , את המשמעות התמידית של הנהגת החג הזה : איזה היבט חדש הוא עוזר לנו לגלות על מהות הברית , היבט שלא ידענו עליו עד אז או שלא הערכנו אותו כראוי ? אין ספק שרק במובן זה אפשר היה לכלול את החג במחזור
|
|