|
|
עמוד:13
זיקת הגימלין בין חינוך לבין תחומי חברה מרכזיים החינוך הפורמאלי , שהוא מיסוד החינוך בארגון חברתי נבדל , המתנהל על פי הסדרים ונהלים פורמאליים , הוא פרי התפתחות ממושכת , הקשורה לתהליכים מרכזיים בחברה , ובמיוחד לאלה הנוגעים ישירות למעשה החינוכי : התפתחות מערכות התרבות , שינויים במשטרים פוליטיים ובדפוסי כלכלה . תהליכים אלה בהתפתחותם ההיסטורית העלו את הדרישה להשוואת שירותי החינוך לכל חלקי החברה ורבדיה . חינוך ומערכות תרבות — מודל פרסונס פרסונס מתבסס על ההנחה , שהמיבנים העיקריים של מערכות התרבות קובעים את התנאים לחינוך . בחברות הלא כתביות , חקר מערכות החינוך הוא חלק מן העיסוק הנרחב יותר בתהליכי ההסתגלות לתפקידים המוטלים על כלל בני החברה , ולא עיסוק נפרד בתוכני תרבות ושימושיהם . תחילתו של החינוך כארגון מובדל קשורה בהתפתחות הלשון שבכתב , שיצרה את התנאים להעברת משמעויות התרבות וליכולת לשלוט בתוכניהן : אולם רכישת השליטה בלשון שבכתב , כמו גם רכישת השליטה בתוכני התרבות שבכתב , הם תהליכי למידה קשים יותר מרכישת מיומנויות דיבור בלשון האם , והם שהולידו את הצורך בהתמסרות מובדלת של המערך החינוכי . בחברות הקדמוניות הקיף החינוך הפורמאלי קבוצות מיעוט קטנות , לרוב אנשי דת ומינהל . אלה השתלטו על ידיעת הקריאה והכתיבה בקרב הציוויליזציות ההיס טוריות —ישראל ויוון במערב , סין במזרח והודו בתווך . כתוצאה מתהליך זה נוצרה שכבת עילית של יחידי סגולה , שנדרשו לשלוט לא רק באמנות הקריאה והכתיבה , כי אם גם במסורות התרבות המרכזיות שנוצרו בכתב . בכל אחת מן הציוויליזציות צמחו , בסופו של דבר , מוסדות חינוך פורמאליים מסוגים שונים , אף כי התפתחותה של מערכת החינוך הפורמאלי בכללותה היתה תהליך אטי וממושך . בימי הביניים ובראשית הזמן החדש היה החינוך במידה רבה זכותה המיוחדת של הכנסיה . הנצרות בכלל , והנצרות המערבית במיוחד , שילבו בתוכן חלק נכבד מן התרבות הקלאסית , בעיקר סביב המוקדים של הפילוסופיה והחוק . אולם המיפנה העיקרי בחינוך הפורמאלי חל , לדעת פרסונס , בתקופת הרנסאנס , שהביאה להתפתחות מערכות החינוך המודרניות במאה ה 20 בחלק מהעולם התרבותי . פרסונס תולה את סיבת המיפנה בתהליכים של בידול תרבותי , שהחלו בתקופה זאת . בהתחלה היה זה בידול בין הדת לבין האמנויות , ובשלב מאוחר יותר בין הדת לבין המדע , שהחל להתגבש במסגרת דיסציפלינות אינטלקטואליות אוטונומיות . במקביל , חל בתרבות החילונית החדשה בידול בין התפקיד ה"יוצרני" שלה , שהוא היסוד ה"מעשי" או השימושי , לבין היסוד ה"טהור" או התיאורטי שלה . תהליכי הבידול הם , לדעת פרסונס , חלק מן התהליך הכללי יותר של שינוי במיבנה התרבותי , שהצלחתו מותנית בשלושה מרכיבים נוספים . מרכיב אחד הוא תהליך "הכלילה : " הבידול אינו רק תהליך של הפרדה מן המערכת הישנה , אלא גם של
|
|