ר

עמוד:875

המועדים שני ימים", משום היותה חדשה ועל-פי פסיקת הרמב"ם: "עיר שנתחדשה במדבר ארץ-ישראל עושין שני ימים כמנהג רוב העולם" אחד מבתי-הכנסת שהוקמו בה נקרא, כניסת א-שמין, כלומר, בית-כנסת של יהודי ארץ-ישראל וסוריה (נקראו בימי הבינים בשם הערבי, א-שם הצפון) כן התקיימה בה, בתקופה זו, כת דתית חדשה, שנוסדה במאה ה-,9 על-ידי היהודי מלך א-רמלי היא נקראה אל-מלכיה (על-שם מייסדה), או א-רמליה (על-שם רמלה) הכת היתה קיימת במשך כ-100 שנה, והתקיימה בתחום רמלה בלבד במהומות של השנים 1024-1029 פשטו על העיר הבדואים, בני ערב ג'רח, שמרדו בשלטון מצרים, וגרמו לחורבן כל הקהילות הלא- ערביות בעיר נותרה אוכלוסייה מעטה ודלה: "נקבצו ערב וכל בני קדר הגרים עם בני ישמעאל ויבואו כדי ארבה לרוב ויחנו על רמלה ויהרגו כל העומד בפניהם וישבו את הנשארים ויכום מכות נמרצות ויסרום בכל מיני מלקיות ומתו הרבה והוטלו על האשפות ובבורות ויצאו בני רמלה בגולה רעבים ונמלטו רבים מהם על העירות והשיגום לשם ומתו רוב כל הנמלטים" יהודי רמלה פנו אז ליהודי מצרים וביקשו את עזרתם בסוף שנת 1033 נחרבה רמלה ברעידת-אדמה ורבים מתושביה נספו בשנת 1067 התחוללה רעידת-אדמה נוספת, העיר נפגעה קשות וכ-25,000 מתושביה נספו פלישת הסלג'וקים לארץ (1071) וכיבוש רמלה על-ידם, הוסיפה למנת צרותיה של העיר אוכלוסייתה התדלדלה והיישוב השומרוני והקראי חדל להתקיים קהילה יהודית קטנה המשיכה להתקיים בעיר ובסביבתה עד סוף המאה ה- 11 בסוף המאה ה-11 נכבשה בידי הצלבנים (1099), תושביה נמלטו מפניהם, והעיר התרוקנה וחרבה כליל הצלבנים ביצרוה ובנו בה כנסייה גדולה, אך נכשלו בניסיונם ליישבה מחדש הערבים נלחמו עליה ולבסוף (סוף המאה ה-12) נכבשה בידי הסלטן המצרי ט'הר אל-ביברס, שהרס את חומותיה ואת מצודתה, ואת הכנסייה הפך למסגד הצלבנים, ובראשם ריצ'רד ה-1 'לב-ארי', ניסו לכובשה מידי המוסלמים אך נכשלו והמלך חזר בבושת פנים לעכו ומשם הפליג לארצו בראשית המאה ה-,14 ובמהלך המאה ה-,15 חזרה רמלה להיות העיר הגדולה בארץ ובירת ארץ-ישראל בתקופה זו היתה בה קהילה יהודית גדולה בראשית המאה ה-16 המשיכה רמלה להיות עיר חשובה במפה טורקית (1521 בקירוב) רשומה העיר רמלה, ואילו יפו (שהיתה אז חרבה) מסומנת ללא ציון שמה ולידה כתוב לימן רמלה (נמל רמלה) ברעידת-אדמה גדולה, שפקדה את ארץ-ישראל (1546), חרבה יחד עם ערים אחרות בארץ ("ארבע ערים שנשמדו כליל החזיון הזה ארך ארבעה ימים רצופים ולא נשאר מהן שריד, כאילו לא נבנו מעולם") בחלוף כמה שנים החלו לחזור אליה תושביה - מוסלמים, יהודים ונוצרים - ולשקם את הריסותיה: תייר צרפתי (1548) מתארה: "כמעט נטושה, ורק 12 בתים מיושבים, והשדות ברובם אינם מעובדים" במאות ה-17-19 היתה תחנה חשובה לעולי-רגל, יהודים ונוצרים, בדרכם לירושלים תייר הולנדי (1677) מתארה כמקום מאוכלס מאוד (מאורים [ערבים], טורקים, יוונים, מרונים [קתולים], נוצרים אחרים ויהודים) בסוף המאה ה-,18 בעת ניסיונו של נפוליון ה-1 לכבוש את הארץ מידי הטורקים, הוא שהה ברמלה (1799) בדרכו צפונה, וחזר- עבר בה בדרכו דרומה, למצרים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא