|
|
עמוד:864
רחובות עיר, במחוז המרכז, בנפת ובאזור רחובות מדרום לנס ציונה, מצפון לכפר ביל"ו ולקרית עקרון דרך אזורית 412 בקטע צמת ביל"ו - נס ציונה, בק"מ ה--5 1 או, דרך ראשית 40 בקטע צמת גדרה - צמת רמלוד (מחלף נשרים), בק"מ ה- ,26277 בצמת ביל"ו, פנייה מערבה לדרך אזורית 412 שם סמלי, בהוראה שאולה, בעקבות הכתוב בספר 'בראשית': "ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי-עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" בימיה הראשונים נקראה בשמה הערבי, דירן [דירן], כשמה של ח'רבת דירן [דירן] ושל ודי דירן ראשיתה כמושבה, מייסודה של חברת 'מנוחה ונחלה' מורשה, בראשותו של יעקב יוסף ברוידא אדמתה נרכשה עבורם בידי יהושע חנקין, מבעליה, ערבי-נוצרי, וכן בידי יחידים אנשי 'מנוחה ונחלה' המתינו בפולין עד שכרמיהם הניבו פרי, ואילו היחידים התיישבו על אדמותיהם מיד עם רכישתן בחלוף הזמן הצטרפו אליהם רבים מבני ה'עליה שניה' רחובות, מראשית דרכה ובמהלך השנים הבאות, היתה שונה מכל מושבה אחרת בארץ; מייסדיה, בניגוד לאחרים, לא נזקקו לעזרת הברון רוטשילד ('הנדיב הידוע'); הם נודעו ביחסם הטוב וההוגן לפועל ולשומר היהודי (החלטת הועד: "לעובדים עברים שיעבדו במושבה - לתת רפואות חינם אין כסף"); היו הראשונים שמסרו את השמירה לאנשי 'השומר'; הראשונים ללמד עברית בהברה ספרדית; ברחובות התקיים מרכז תרבותי תוסס - הוצאת העיתון 'הפועל הצעיר' (בעריכת בן המושבה, יוסף אהרונוביץ'), חיו ופעלו בה, בין-היתר, הסופרים משה סמילנסקי (נודע בכינויו, חוג'ה מוסא), נח שפירא [נודע בכינויו, 'בר-נש', מחברו של השיר 'יה-חי-לי-לי יה-עמלי' ועוד רבים אחרים), המשורר דוד שמעוני (שמעונוביץ') והסופר האידישאי שלמה בלומגרטן (נודע בכינויו, יהואש), מתרגם ה'תנ"ך' לאידיש; רחובות היתה אחד ממוקדי ההתנדבות ל'גדודים עבריים', ב'מלחמת-העולם הראשונה' בנימין זאב הרצל, ביקר בה (1898) והוא מתארה ביומנו: "גדוד פרשים הסתער לקראתנו עשרים בחורים הריעו בשירים עברים וסבו כעדת דבורים על עגלתנו עינינו מלאו דמעות בראותנו את הרוכבים הזריזים והאמיצים האלה כל התושבים חיכו לי כשהם מסודרים בשורות והילדים שרו לפי אמצעיהם של עניים אלו, היתה זו קבלת-פנים מלכותית" באסיפה ציונית (1899) הוא מספר לשומעיו: "כשאתם רואים את הבחורים של רחובות, דוהרים ובאים על סוסיהם הערביים את הדמויות האלה צריך היה לאמיתו של דבר להציג נגד עיניהם של היהודים בכל העולם כולו הם היו רואים, כי גם על האדמה הגרועה ביותר עולות יפה מושבות חקלאיות, והיו רואים איזה סוג של בני-אדם גדל ועולה במושבות האלה כבר יש להם דבר אחד: כבוד אדם" ב'מלחמת-העולם הראשונה' סבלה המושבה, כמקומות אחרים בארץ, מהיותה בקו החזית בין הטורקים ובעלי-בריתם הגרמנים, לבין הבריטים אחרי המלחמה היה הפרדס הענף המרכזי בכלכלתה (המרכז הארצי הגדול לאריזת פרי הדר ושילוחו לחוץ- לארץ) ב'מארעות-הדמים' (,1921 1929-1936) הותקפה בידי ערבים, בהם רבים
|
|