|
|
עמוד:827
ראויות לעיבוד, יצאו רבים מתושביה וייסדו יישובי-בת בסביבתם (בהם, ג'לבון ומסליה וכמה כפרים בעמק בית שאן, שניטשו ב'מלחמת השחרור'), או הצטרפו ליישובים קיימים (בהם, אם א-תות ותלפית) אחרי 'מלחמת ששת-הימים' יסדו תושביה יישוב-בת חדש, א-שהדה קביא כפר, ב'אוטונומיה' (נפת רמאלה) כ-8 ק"מ מצפון-מערב למכבים-רעות, כ-2 ק"מ ממערב-דרום לשקבא, כק"מ מצפון-מזרח לבדרס דרך אזורית 446 בקטע ח'רבתא - עבוד, פנייה מערבה משמעות שמו ומקורו עלומים בנייה על-גבי שרידים קדומים (בור ובריכה חצובים בסלע) בשנת 1953 נערכה עליו פשיטה של צה"ל, כגמול על פעילות עוינת מצד תושביו (פעולת הגמול הראשונה של צה"ל בתחומי ממלכת ירדן ) אל קביבה כפר, ב'אוטונומיה' (נפת רמאלה) כ-8 ק"מ מדרום-מערב לרמאלה, כ-3 ק"מ מצפון- מזרח למעלה החמשה, ממערב-צפון לבדו דרך אזורית 436 בקטע צמת שמואל - צמת גבעונים, פנייה מערבה משמעות שמו, כפה קטנה מקורו, אולי, במבנה כפתי שהיה בו (זהה לכינוי מהתקופה הצלבנית, פרוה מהומריה הכפה הקטנה) בתקופה הצלבנית, מהומריה לה-פטיטה (=מהומריה הקטנה התוספת הקטנה, נועדה להבדילו מכפר סמוך, מהומריה לה-גרנד, שהיה גדול ממנו) ראשיתו (1120-1187 בקירוב) כיישוב חקלאי בתקופה הצלבנית הוקם משני צידי דרך רומאית (משפלת החוף לירושלים) ועל אדמות הכפר הסמוך, בית סוריך היה חלק מאחוזה גדולה שהיתה שייכת לכנסית קבר ישו (כנסית הקבר), והשתרעה על כל השטח מצפון-מערב לירושלים מייסדיו, פרנקים (צלבנים מגרמניה) לאחר גירושם של הצלבנים מירושלים וסביבתה (1244), נאלצו עולי-הרגל הנוצריים להגיע לירושלים דרך בית נובא - אל-קביבה - נבי צמויל המוסלמים מנעו מהם מלבקר במקומות הקדושים להם בסביבת ירושלים, דבר שגרם ל'העתקת' מיקומם של כמה מקומות ואירועים שנזכרו ב'הברית החדשה' למקומות שהיו פתוחים בפניהם כך נוצרה המסורת המזהה את הכפר הזה (בטעות) עם אמאוס, הנזכר ב'הברית החדשה' (ישו נפגש שלושה ימים אחרי מותו, עם שניים משליחיו, שהלכו לכפר הזה) היישוב מהתקופה הצלבנית ננטש (1187), ועמד חרב עד שנרכש (1872) בידי ה'מסדר פרנציסקני' הם ערכו באתר חפירה ארכיאולוגית, ובסיומה בנו (1901) מנזר וכנסייה, סביבם קם והתפתח היישוב הנוכחי בתיו המאוחרים מפוזרים ממערב לו, משני צידי דרך הגישה לקטנה ולבית אענן ממערב-צפון, חרש אל קביבה, חורש עצי ארן ירושלים, בבעלות מנזר אוה מריה,
|
|