נ

עמוד:702

ישי ונצר משרשיו יפרה" ראשיתו (1972-1977) כמאחז-נח"ל (גרעיני בית"ר ואחר-כך גרעיני 'השומר הצעיר') בשנת 1984 אוזרח המאחז והוקם קיבוץ (הקיבוץ הדתי) בשנת 1992 פורק הקיבוץ וחלק ממשפחותיו, יחד עם משפחות אחרות, הקימו כפר קהילתי  נצרת עיר, במחוז הצפון, בנפת יזרעאל (נצרת), באזור הרי נצרת-תרען כ-7 ק"מ מצפון לעפולה, כ-2 ק"מ ממזרח למגדל העמק, ממערב לנצרת עלית דרך ראשית 75 בקטע נצרת - צמת נהלל, בק"מ ה-17; או, דרך ראשית 79 בקטע צמת המוביל - נצרת, בק"מ ה- 2692; או, דרך ראשית 60 בקטע עפולה - נצרת, בק"מ ה- 22125; או, דרך אזורית 754 בקטע נצרת - צמת בית רמון, בק"מ ה- 5269 משמעות שמה ומקורו עלומים לפי אגדה נוצרית, נגזר שמה מהמלה נצר, רמז לישו, שהיה לפי אמונתם נצר וחוטר ממשפחת ישי, אבי המלך דוד, ואליו רמז הנביא ישעיהו באומרו: "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה" תלמידיו של ישו שמרו על השם 'נוצרים' שנגזר משם המקום, ומאז היתה נצרת מהערים הקדושות ביותר לנוצרים השם מופיע לראשונה ב'הברית החדשה', כעיר יהודית בה גדל ונתחנך ישו ('ויבא וישב בעיר אשר שמה נצרת למלאת הדבר הנאמר על-פי הנביאים כי נצרי יקרא לו") בספרות העברית מופיע שמה לראשונה ב'קינת אלעזר הקליר', בפיוטי 'גניזת קהיר', וכן בכתובת שהיתה חקוקה על לוח-שיש, שנמצא בקיסריה (שריד מבית-כנסת), בה רשימת 'כ"ד משמרות הכהנים' שהתיישבו בגליל (העובדה, שאינה נזכרת בשום מקום בכתבי יוסף בן-מתתיהו, שביצר את כפרי הגליל ועריו, מוכיחה, שלא היתה לנצרת חשיבות מיוחדת, במיוחד לאור קרבתה ליפיע [יפא] המבוצרת ) הקרי העברי של נצרת (ולא נצרת) מוכח על פי הנוסח הסורי ועל-פי הגרסה במתי ובלוקס וכן גם בצורה הערבית, א-נצרה בניקוד האמור נזכרת נצרת גם ב'קינת אלעזר הקליר' בימי הכיבוש הערבי נקראה בפי הערבים סעיר, ולהרים מסביבה קראו ג'בל סעיר ראשיתה של נצרת (המאות הראשונות לסה"נ) ככפר קטן של יהודים אחרי חורבן בית שני התיישב בה אחד מ'כ"ד משמרות הכהנים', בית הפצץ תייר נוצרי שביקר בה (570): "ובעיר ההיא כה רב חן הנשים העבריות, שבכל הארץ ההיא לא נמצאו בין היהודים יפות מהן ואף כי בלב היהודים אין חמלה על הנוצרים, אולם אלה (נשי נצרת) כולן מלאות חמלה" בשנת 614 סייעו יהודי נצרת וסביבתה, לפרסים לכבוש את הגליל בדורות הבאים, בעקבות התחזקות השלטון הביזנטי-הנוצרי, התרבו בה הנוצרים בסוף המאה ה-5 החלו גם לבנות בה כנסיות בתקופה הצלבנית היתה לעיר חשובה לנוצרים, ישב בה ארכי-אפיסקופוס, ונבנתה בה כנסייה מפוארת בתקופה הזאת (המאה ה-13) עברה העיר מיד ליד, עד להחרבתה (1263) בפקודת הסלטן המוסלמי ט'הר אל-ביברס בכך בא הקץ לשלטון הנוצרים בה נצרת עמדה בחורבנה עד המאה ה- 17 עם הכיבוש הערבי נמצאה שוממה בתקופה העות'מנית החלו להתיישב בה מחדש נוצרים (בני העיר בדורות הקודמים ובכללם גם נזירים קתוליים) המנהיג הדרוזי פח'ר א-דין סייע לכמרים פרנציסקניים להתיישב בעיר ולבנות בה כנסיות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא