מ

מ

עמוד:582

בהיווסדו נקרא, עם תהלה, או עם סגלה, והיו שהציעו את השם מצפה חרמון עם השנים נשתכח השם העברי לגמרי ונוצרה צורה עברית לשמות הערביים, אל-מטלה (=משקיף על סביבתו, או תל נישא נגזר מהמלה מטלה, צופה על), או אם מטלה (=אם התלים או ההרים) בראשיתו נכתב שמו ב'ת', מתולה ראשיתו (1986) ברכישת אדמותיו, על-ידי הברון רוטשילד ('הנדיב הידוע'), מאריסים דרוזים תושבי אל-מטלה (אם מטלה), כדי להקים 'מושבת עובדי-אדמה': "המתנחלים יתנהגו בכל ענייני העדה וחיי הציבור על פי דעת עצמם וגם בדרכי העבודה יתנהגו על פי דעתם, בכל אשר יורם הועד שיבחרו הם מקרבם" מייסדיו, איכרים יוצאי המושבות זכרון יעקב וראשון לציון, התיישבו (מאי 1986) בבקתות נטושות, בבתים רעועים ובסביבה קשה ועוינת (קודם לבואם נערכו להם במושבות-האם מסיבות פרידה, שכונו בשם לויה, כי ליוו את היוצאים: " עשו להם לויה בהמון חוגג") הגישה למקום היתה קשה וארכה שעות רבות אחד מיקירי ירושלים שהשיא את ביתו לאיכר צעיר מהמקום, עשה את הדרך הבאה למטלה: "מיפו לבירות באנייה, בשתים-עשרה שעות מבירות לצידון באנייה - שלוש שעות מצידון למטלה על פרדה - בשמונה שעות, ותעלה לנו כל הנסיעה בחמשה-עשרה פרנק, ובדרך היינו 23 שעות, ומהן רק שמונה יגענו על גב בהמה" הברון רוטשילד דאג למטלה מימיה הראשונים; הוא שלח אליהם מייד עם בואם אגרונום צעיר, אהרן אהרונסון, לסייע להם בעבודת-האדמה (הניסיון הראשון, גידול טבק, עלה יפה) את בקתות-החומר הדלות הורה להרוס "ולבנות תחתיהם חדשים, טובים ומרווחים בתבנית אחת קבועה" האיכרים ראו אומנם ברכה בעבודת-האדמה, אך מצבם היה בכי רע, "מפני הדרוזים והמטובילים [המטולאים] שכניהם, הגונבים וחומסים את תבואותיהם לעיני השמש ומתגרים עמהם תמיד עד כי יש לחוש גם לשפיכת-דמים " אחדים מהאיכרים לא עמדו בתלאות ובמטלה נשארו רק כמה איכרים שדבקו באדמתם חרף הקשיים ועזיבת חבריהם ב'מלחמת-העולם הראשונה' כבשו הבריטים מידי הטורקים את צפון הארץ (1918), אך לפי הסכם בינם לבין הצרפתים נותר האזור, שכונה 'אצבע הגליל', בשליטה צרפתית למעשה הופקר האזור לשלטונם של כנופיות ערביות, שעשו בו ככל העולה על רוחם החיילים הצרפתיים המעטים שהופקדו על שמירת מטלה לא יכלו לעמוד בפניהם ב- 511920 נאלצו האיכרים לנטוש את מושבתם (פונו תחת משמר של חיילים צרפתיים לצידון ומשם לארץ) כשעזבו החיילים הצרפתיים את המקום, מקץ 10 ימים לפינוי, התנפלו הערבים על המושבה, שדדו מכל הבא ליד והותירו חורבן והרס: "נשרף בית-הכנסת, נשרף בית- הספר, נשרפו עוד ששה בתים, ומכל הבתים שנשארו קיימים - שדודים החלונות, הדלתות, כל רעפי הגגות וטבלאות הרצפות" לאחר זמן-מה חזרו האיכרים למטלה והקימוה מחדש, תוך שמצטרפים אליהם מתיישבים חדשים השלטון באזור עבר בינתיים לידי הבריטים ובמקום נקבע הגבול בין ארץ-ישראל (בריטניה) ללבנון (צרפת) כתוצאה מכך נותרו חלק מאדמות המושבה בתחום לבנון ונותקו ממנה איתנות השלטון הבריטי, סלילת הכביש אליה ובמיוחד הקמת היישובים היהודים החדשים בעמק חולה, תרמו לביטחונה ולהתפתחותה (במפקד 1931 היו בה 205

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר