ל

עמוד:539

באכזריות אחרי נפילת ירושלים לידי המוסלמים (סוף המאה ה-12) ניסו הצלבנים בלד וסביבתה - בראשם עמדו מלך צרפת, לואי ה-9 'הקדוש', ומלך בריטניה, ריצ'רד ה-1 'לב-ארי' - לכבוש את הרי ירושלים, אך נכשלו בשנת 1191 נכבשה בידי צלח א-דין ואז חודש בה, ככל הנראה, היישוב היהודי בתקופה הערבית שימשה בירת מחוז (עד לבניית רמלה, במאה ה-8) בתקופה העות'מנית היתה לעיירה קטנה (בשנת 1869 היו בה, לפי אומדן, 6,850 נפשות, מהם 4,850 מוסלמים ו-2,000 נוצרים [1940 יונים- אורתודוקסים, 55 קתולים ו-5 פרוטסטנטים] ) בסוף המאה ה-19 החלו הניסיונות הראשונים ליישבה ביהודים: הראשון להתיישב בה (1886), ישראל נימצוביץ', עולה מרוסיה, כימאי ומ'חובבי ציון', שהקים בה בית-בד אחריו נעשה ניסיון התיישבות בידי האגודה 'למען ציון', אולם התוכנית לא יצאה לפועל במהלך השנים התיישבו בה יהודים בודדים, שהקימו בה טחנת-קמח ופתחו חנויות בזמן 'מלחמת-העולם הראשונה' יצאו ממנה היהודים וחזרו אליה בסיומה בזמן 'המנדט' היתה לעיר מחוז (לפי מפקד 1922 היו בה 8,103 נפשות, מהם 7,166 מוסלמים, 4,224 נוצרים ו-11 יהודים ) ברעידת-אדמה (1927) נפגעה (17 בני-אדם נהרגו, 70 נפצעו ו-45 בתים נחרבו ) ב'מארעות-הדמים' (,1929 1936-1939) עזבו היהודים את לד והיא הפכה בסיס לכוחות ערביים בלתי-סדירים ב'מלחמת השחרור' השתלט עליה 'הלגיון הערבי' והיא נכבשה מידיו, יחד עם רמלה, במסגרת 'מבצע דני' ( 1171948) רוב תושביה נמלטו או גורשו ממנה (בהם ד"ר ג'ורג' חבש, יוני- אורתודוקסי לימים, מראשי 'חזית הסרוב', ראש 'החזית העממית הדמוקרטית') מייד בתום המלחמה התיישבו בבתים הערבים עולים מארצות שונות בחלוף הזמן התרחבה והוקמו בה שכונות חדשות בתחומה, עתיקות (ביר א זיבק: מבנה כפתי מעל לבאר; גשר לד: גשר עם כתובות ערביות ושלטי אבירים' מהתקופה הממלוכית [מתוארך לימי הסלטן ט'הר אל-ביברס; כפר ג׳נד׳ס: שרידי מגדל חרב, חרסים מהתקופה הערבית הקדומה מוצע לזהות את כפר ג'נד'ס עם כפר סגנא [סיגנא, סיגנה, סוגנא], הנזכר ב'משנה' וב'תלמוד בבלי' היה ידוע בימי בית שני באיכות יינו ["כפר סיגנא בבקעה שניה ליין"] ממנו היו מביאים 'נסך' [נסכין] לבית-המקדש נזכר ב'משנה' יחד עם בית רימה ובית לבן כשפרצה שריפה בתנורי כפר סגנא, הביאו שאלה בפני רבן גמליאל דיבנה, ומכאן הסברה שאין לזהותה עם סוגני שבגליל ולא עם סוגני שבגולן בשם הערבי, כפר ג'נד'ס, התחלפו האותיות, כמו שפרעם - שפא עמר, סרוגניא - סרג'וניה וכדומה; לד: תל בצפון העיר, שרידים מהתקופות הברונזה והברזל בשטח נרחב בצפון העיר חרסים מהתקופות הניאוליתית הכלקוליתית, הברונזה, הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הערבית הקדומה, ימי הבינים, והעות'מנית; שרידי יישוב הכולל מבנים קדומים וחצרותיהם ביניהם: א-שיח' אם אל-עידה, זוית א-שיח' מחמד אל-ג'סר, ח'ן [ח'ן אל-ח'ילו], מסכנה, מחסן בעל משקוף מהתקופה הממלוכית מבנה בעל כפה, מנזר יוני-אורתודוקסי ומבנים נוספים לידו, כנסית ג'ורג' [גיאורגיוס] הקדוש ג'מע אל-כביר [המסגד הגדול] וחצרותיו א-שיח' עוידת', מקם א-שיח' עבד א-רחמן התל העתיק של לד עומד סמוך לגדה הדרומית של נחל אילון [ודי אל-כביר] והוא מכוסה במבנים שטשטשו את מראהו,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא