|
|
עמוד:314
ובו למעלה מ 30 נדבכים של אבני גזית.[ חרסים מהתקופות הביזנטית, ימי הבינים והעות׳מנית. מוצע לזהות בה את בית צור שב׳תנ״ך׳. יישוב לא רצוף התקיים בבית צור בתקופת הברונזה הקדומה, והיה לעיר מבצר בתקופת הברונזה התיכונה, בזמן החיקסוס ]היקסוס[. מצודתם נהרסה כנראה בעת שחזרו המצרים וכבשו את הארץ במאה ה 17 לפנה״ס, ומאז עמד המקום בשמננו כ 300 שנה. בראשית תקופת הברזל נושב המקום מחדש, ובית צור היתה אחת הערים ביהודה שבוצרו בידי רחבעם. העיר נזכרת גם ברשימת ערי יהודה, שיש מאחרים אותה לימי יאשיהו ויש שמקדימים אותה לימי יהושפט. מהממצא הארכיאולוגי עולה שהישראלים חזרו והתיישבו בבית צור במאה ה 11 לפנה״ס ותיקנו את ביצורי החיקסוס ]היקסוס[. מסיבה עלומה נפסק היישוב סמוך לשנת 1000 לפנה״ס. מכאן ואילך נושב המקום מחדש קימעא-קימעא, ורק במחצית השנייה של המאה ה 7 ובראשית המאה ה 6 לפנה״ס התקיים במקום יישוב גדול ומשגשג. כשהחריב נבוכדנאצר ה ,2 מלך בבל, את ארץ ישראל חרבה גם בית צור. בתקופה הנרסית היתה בית צור עיר פלך, והיא נזכרת במקורות בימי המאבק בין בית תלמי לבית סלבקוס במאה ה 3 לפנה״ס. בזמן ׳מרד בר כוכבא׳ היתה חשיבותה של בית צור רבה ביותר, בהיותה עיר בצורה בעלת חקרה, והיא נזכרת בהקשר זה לעתים קרובות. בשנת 165 לפנה״ס הכה יהודה המכבי את שר צבא הסלבקים, ליסיאס, בשדה פתוח ליד בית צור ]העיר עדיין ישבה פרזות, ולא מילאה תפקיד ישיר בקרב[. בשנים 163-165 בנה יהודה המכבי מחדש את המצודה הקדומה בבית צור, והקים מסביב לעיר חומה, שהיוותה קו ביצורים קדמי. בזמן מסעו השני של ליסיאס ]163[ היתה העיר כבר בצורה והיא נפלה לידיו רק לאחר מצור ממושך. העיר נשארה בידי חיל מצב סלבקי עד שנכבשה ]143-145 לפנה״ס[ בידי שמעון בן ]בר[ כוסבא ]בר כוכבא[, ומאז פסק המאבק עליה. משהסיר יוחנן הורקנוס את איום אדום ירדה חשיבותה של בית צור כמצודת גבול. בשנים 100-140 לפנה״ס היתה בית צור עיר משגשגת, אבל אחר כך ניטשה ולא נושבה עוד. נחשף שטח ניכר מהעיר, אך העיים נמצאו רדודים מחמת העזיבות הרבות, והפרעות שגרמו הבונים בתקופות הביזנטית והערבית. משום כך לא יכלו החופרים לציין סדר שכבות מדויק. הבונים בתקופה ההלניסטית אף העמיקו יסודות מבנים רבים עד לסלע, וכך נתערבבו העיים מאוד. בחפירה השנייה נבחרו לחפירה שלושה שטחים במזרח העיר, וממצאיהם משלימים זה את זה. בממצאים הארכיאולוגיים: חנות יין עם כדים שבורים; אמבט או מתקן צביעה; כלים מברזל ומברונזה; חצים, ראשי רמחים; מסמרים; גרזנים; סכינים; שבר של עצם, שבו חקוקה דמות אדם המניף ידו למעלה; כלי חרס רבים. על ידיות של כלי חרס נתגלו חותמות בכתב עברי קדום, הנושאות את המלה ׳למלך׳ ומתחתיה שמות מקומות: חברון, זיף, ממשת ועוד. על ידיות כלי החרס נמצאו גם טבועים שמות פרטיים יוונים ]עדות להבאת יין לגדודים היוונים שחנו במקום הזה[; חותמת עברית - ׳לגאליהו בן המלך׳; מטבע זעיר שעליו ציור של צנור וכתובת בעברית ׳יהד, יחזקיה׳; חלחול: תל קדום ]חלחול אל עתיקה[. בתיו מפוזרים לאורך הדרך לסעיר ]דרך מקומית 3517[. ממזרח למסגד א נבי יונס, ריכוז של בתים צפופים. ריכוז בתים נוסף, ממזרח לתל הקדום, על גבעה. כל הבתים חדשים. חרסים מהתקופות הרומית, הביזנטית וימי
|
|