ז

עמוד:274

לשמוע בלימודי השפה העברית... בעת הלימוד ידבר המורה אך עברית״. בשנת 1893 מסופר על המושבה: ״...במושבה הזאת יש קולוניסטים ]איכרים[ חרוצים מאוד. המצב המוסרי איננו רע. קולוניסטי זכרון יעקב המה בכלל אנשים נבונים, לא אדוקים ולא עמי הארץ. אמנם לא ידעו, אבל בניהם לומדים ומבינים... וילדים בני שמונה שנים מדברים עברית... הקולוניסטים הזכרונים הם גם טובי לב, בעלי צדקה ומכניסי אורחים״. בשנת 1897 מופיעה ידיעה על המצאה חקלאית: ״בזכרון יעקב החלו לנסות את גידול העופות על ידי המצאה: להוציא את האפרוחים מהביצים, בלי דגירת התרנגולות״. בשנת 1901 מופיעה ידיעה חקלאית נוספת, המבשרת על הקמתו של משרד ייעוץ חקלאי )׳ביורא אגרונומי קולטורי טכני׳( במושבה, מייסודם של האגרונומים א׳, אהרונסון, ז׳ סוסקין )לימים חתן ׳נרס ישראל׳ בחקלאות( ]1958[ וי׳ טרידל: ״...להביורא יש שתי מחלקות: א. מחלקה לעבודת האדמה. ב. מחלקה לגעאדעזי ]מחקר האדמה[ וטכניקא. הביורא מקבל עליו כל מיני עבודות הנוגעות לכלכלת כפרים מתוקנת... ואקספדיציות ]משלחות[ מדעיות לחקירת ארץ ישראל״. משרד זה היווה גרעין ראשון למוסדות המחקר החקלאי שקמו אחריו. בשנת 1907 מסופר: ״...הבציר החל ואתו החיים הסואנים. העגלות הטעונות חביות מלאות ענבים משתקשקשות ברעש, רצות רצוא ושוב. וכל האוויר מלא תנועה, הכול עובד, עמל, הכול טרודים, אין זמן לנוח, העבודות השונות תכפו אחת את השנייה ותכופות יחד באו. עוד לא נגמרו עבודות הגורן והנה הבציר הגיע, ואתו יחד גם זמן קטיפת השקדים וגם עונת מסקת הזיתים קרובה לבוא. והאיכר אינו מתרעם חלילה על העבודה המרבה שהוטלה עליו. שמח הוא בה. יודע הוא כי רק בעמל כפיו יביא את לחמו״. בשנת 1910 מסופר: ״...זר אם יבוא לזכרון ויראה את הרחובות הארוכות, המרוצפות, את הבתים המרווחים, החנויות הרבות וביניהן מחסנים אחדים. את פני ההוטלים ]בתי-מלון[ הגדולים, את בית החולים היפה, בית העם הנהדר, גן הטיול - לא יאמין שזוהי מושבה של עובדי אדמה. ולא רק במראה החיצוני, אלא גם לפי מקורות הכלכלה של תושביה דומה זכרון לחצי עיר... לפני שמונה שנים עברו המושבות מהברון לידי יק״א, ופני זכרון השתנו מהמסד ועד הטפחות. האוכלים לחם חסד היו לאכרים חרוצים, העבדים היו לבני חורין המכירים את ערך עצמם ומתגאים בעמידתם ברשות עצמם... אמנם בינתיים התרוקנה המושבה מהדור הצעיר. כשנפסק גשם הזהב, עזב רוב צעירי המושבה את המחרשה והמזמרה ונתפזרו לכל קצוי תבל... ואלה שהספיקו כבר לשוב, התמכרו כולם לעבודה, ולכבודם צריך להגיד שפועלים חרוצים ומצויינים כאלה יקר למצוא בין בני האכרים שבשאר המושבות״. בעקבות התרחבות המשקים גדל מספר הפועלים השכירים. אלה היו רובם ככולם ערבים מכפרי הסביבה, שבאו יחד עם משפחותיהם והתגוררו בחצרות האיכרים. הם התערו בחיי המושבה ואף למדו לדבר עברית ואידיש. בשנת 1912 הצטרפו אליהם עולים מתימן, שאף הם הועסקו כפועלים שכירים )בשנת 1932 היו בה 1,237 נפשות, מהם 200 פועלים תימנים ועוד 250 פועלים ערבים(. עם התבססותה הוקמו בה מוסדות שונים: בשנת 1902 התכנסה בה ׳כנסית הישוב׳, ניסיון ראשון להקים מסגרת גג ארגונית ליישוב היהודי בארץ ישראל. באסיפה זו נוסדה ׳הסתדרות המורים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא