א

עמוד:68

אחד מ׳אבות הכנסיה׳, אמברוזיוס, מתאונן )סוף המאה ה 4( על יהודים שהציתו כנסיות ובסיליקות של נוצרים באשקלון ובערים אחרות, ״ואיש לא דרש לענשם״. עשירי אשקלון רכשו להם, כמנהג הימים ההם, עבדים. )חוזה קניית עבד ]359 לסה״נ[ בידי תושב אשקלון, כתוב יוונית, נמצא במצרים(. נוסעים נוצריים מרבים להזכירה ולפארה, והעיר, על מבניה הרבים, משולבת במפת מידבא. )במפה מצויר רחובה הראשי, עטור עמודים, המוביל אל שערה המזרחי, מבוצר בצדיו במגדלים. בצד ימים כתובת קטועה[ ׳אל אגיפטיון׳ ]הקדושים המצריים[(. עם כיבוש הארץ בידי הערבים נכבשה ונהרסה אשקלון )640 לסה״נ בקירוב(. החליף עבד אל מלך מרון שיקמה, ביצרה והחזיר לה את חשיבותה )685 לסה״נ בקירוב(. באחת הפעמים )937 לסה״נ בקירוב( התנפלו מוסלמים ויהודים על כנסיית הנוצרים והעלוה באש. למרות בקשות ראשי העדה הנוצרית בעיר, סירבו הערבים להרשות להם לבנותה מחדש. בתקופה זו התגוררו בה מוסלמים, נוצרים ויהודים. )הקהילה היהודית באשקלון היתה גדולה ואנשיה קיימו קשרים ענפים ]כלכליים וציבוריים[ עם יהודי מצרים, במיוחד עם יהודי קהיר(. הגיאוגרף המוסלמי אל מקדסי )985 לסה״נ( מספר: ״עיר יפה ובה משמר צבאי חזק ופרות בה הרבה. בייחוד מצויים בה פרות השקמים, הצומחים הפקר לכל. מסגדה הגדול עומד בשוק סוחרי הבגדים והוא מרוצף כולו אבני שיש. העיר גדולה, עשירה, בריאה ובצורה היטב. תולעת המשי בעיר זו ידועה, סחורותיה מצוינים והחיים בה שמחים. שווקיה מרובים באוכלוסייה: ואנשי צבאה צוהלים ועליזים. רק האכסניה שבה עזובה, מימיה בלתי טעימים וזבובי החול השורצים בה כה נוראים״. גם הערבים טבעו מטבעות )דינר( ועליהם הופיעו כתובות בלבד. )שם העיר ולעתים בתוספת פלסטין ושם החליף השלט באותה עת.( במשך למעלה מ 100 שנה שימשה אשקלון זירת קרבות בין המוסלמים לבין הצלבנים; הצלבנים שכבשו את הארץ )1099 לסה״נ( השתלטו גם על אשקלון. הם לא הצליחו להחזיק בה )מחמת סכסוכים פנימיים(, נסוגו ממנה מזרחה, והיא שבה לידי המוסלמים. אחרי מאמצים ממושכים הצליחו הצלבנים לכובשה )1153 לסה״נ(. בשנת 1125 לסה״נ ניסה מלכם, בלדווין ה ,2 לתקוף את אשקלון, אך עלה בידו להרוס את סביבתה בלבד(. עם כיבושה, נמסרה ל׳אבירי המסדר ההוספיטלרי׳ והיוותה מרכז אזורי )עד ליפו(. לעיר נודע ערך אסטרטגי רב בעיני הצלבנים, במיוחד כעמדה קדמית מול המוסלמים במצרים. בזמנם היתה העיר מוקפת חומה חזקה מחוזקת במגדלים רבים ושערים מבוצרים. היסטוריון מהתקופה הצלבנית מתארה: ״...היא מוקפת מכל צד דייק, מעשה ידי אדם, שעליו בנויים חומות ומגדלים מרובים... כמו כן מוקפת העיר ומבוצרת כהלכה על ידי חומות חיצוניות שאף הן מבוצרות. אמנם לעיר אין מעיינות מים, לא בתוך החומות ולא בקרבתן. אך יש בה הרבה בארות, הן בחוץ והן בפנים, השופעות מים זכים הראויים לשתייה. כן התקינו התושבים מתוך זהירות יתרה, בורות מרובים בתוך העיר לשם אגירת מי גשמים... השטח מחוץ לחומה מכוסה חול ואינו מתאים לחקלאות, אבל הוא טוב לגידול גפנים ועצי פרי אחרים. עמקים קטנים אחדים שבחלק הצפוני של העיר, שזובלו והושקו כראוי במי הבארות, מספקים לתושבים פרות וירקות...״.

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא