א

עמוד:60

התפילות והשלום, וזה בתאריך חמישה עשר אל קעדה שנת שש ושבע מאות. שכרו מאללה וימחול לו.( טחנת הקמח היתה )אינה פועלת כיום( בודי א טוחין )יובל של נחל דרגה(, שם גם גינות הירק והמטעים של ארטס ושם גם ברכות שלמה. ממערב, ברכות שמה, שלוש בריכות קדומות וגדולות )182,000 מ״ק(, בנויות זו מתחת לזו. משמשות לאיסוף מי גשמים ומי מעיינות סמוכים. לפי המסורת, מיוחסת בנייתן למלך שלמה )״עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים״(. כנראה נבנו בימי הורדוס אנטיפס. הבריכה העליונה: קיבולה 47,000 מ״ק. הבריכה האמצעית: קיבולה 45,000 מ״ק. הבריכה התחתונה: קיבולה 90,000 מ״ק. בעבר הוזרמו מימיהם לירושלים, באמצעות אמות וצינורות )הצינור הקדום היה בחלקו חצוב בסלע וחלקו עשוי חוליות אבן. הרומאים ]המאה ה 2[ התקינו צינור ושרידיו נמצאים גם כיום במקומות שונים לאורכו ]אחת החוליות מוצגת בכניסה למוזיאון ישראל[. על כמה חוליות חקוקים שמות הקצינים הרומאים שפיקחו על התקנתו( ובכוח הכבידה. בקרבת הבריכה העליונה נובע עין צלח )שם פרטי נפוץ. מקורו עלום(. יש המציעים לזהותו עם המעיין החתום הנזכר בספר ׳שיר השירים׳ )״גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום״(. עולי רגל נוצריים בדורות קודמים קראו לו Signatus Pons )=מעיין חתום(. שמם הערבי של הבריכות, אל מרג׳ע, היה נפוץ בימי הבינים. מקורו במלה רג׳ע, שמשמעותה בריכה וגם החזרה. האגדה הערבית מספרת שבצד הבריכות עברה השיירה שהובילה את יוסף למצרים. כשעברו ליד קבר רחל חמק מהם יוסף והשתטח על קבר אמו. רק בהיותם בברכות שלמה הבחינו בחסרונו וחזרו לקחתו. מי עין אל רס, על חוף הים התיכון, מדרום לעיר צור )לבנון( זורמים לבריכות שנקראו בפי עולי רגל בדורות קודמים )1681(, ברכות שלמה. לפי ה׳אגדה׳, נבנו בידי המלך שלמה כהוקרה למלך חירם, ששלח עצי ארז הלבנון לבניית בית המקדש בירושלים. במרכזו, מנזר גברתנו של הגן הנעול, נקרא על יסוד אותו פסוק ב׳שיר השירים׳, לפי האמונה הנוצרית, רמז למרים, אם ישו. נבנה )1902( בתרומות קתולים מארצות אמריקה הדרומית. נזירותיו הן יוצאות ארצות דוברות ספרדית. בעבר התגוררו במנזר מרבית תושביו הנוצריים של הכפר. במפקד 1931 היו בו 619 נפשות, מהם 74 נוצרים שמרביתם חיו במנזר; בראש ברכות שלמה, קלעת אל ברך, מצודה נטושה מהתקופה העות׳מנית )ראשית המאה ה .71( )בחצרה גן ירק(. נועדה להגן על מי ברכות שלמה מפני ניסיונות ההרעלה שנעשו בידי בדואים, שביקשו לנקום בשלטונות. שימשה גם כח׳ן לעוברי אורח. מעל מפתן הכניסה כתובת ערבית: ׳ציווה לבנות מצודה ברוכה זו, הסולטן עותמן בן הסולטן אחמד ח׳ן, חזק ]אללה[ ניצחונו. בשנת ]אלף[ עשרים ושש׳, הוא התאריך לפי הספירה המוסלמית )1617 לסה״נ(. ■ אריאל עירה, באזור יהודה ושומרון, בנפת טולכרם. כ 14 ק״מ ממזרח לראש העין, כק״מ אחד מדרום לכפל חרת׳, כק״מ מצפון לסלפית, בהר רס אברהים אל מחמוד )נ״ט 593(. דרך אזורית 505 )בעתיד, דרך ראשית 5(, בקטע צמת )מחלף( קסם - צמת תפוח, בק״מ

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא