א

עמוד:12

■ אבו ע׳וש עירה, במחוז ובנפת ירושלים, באזור הרי יהודה. כ 7 ק״מ ממערב לירושלים, ממערב לקרית ענבים, מדרום למעלה החמשה. דרך ראשית 1 בקטע צמת שרש - מחלף חמד, בק״מ ה ,45.69 פנייה צפונה לדרך אזורית .425 משמעות שמה, אבי הרעש. שמה של משפחה מוסלמית שהתיישבה במקום בראשית שלטון הטורקים בארץ ישראל המערבית )המאה ה 16( וקיימת גם בימינו. בימי הבינים נודע בשם קרית אל ענב )=קריית הענבים( או בקיצור, אל קריה )=הקריה(. גיאוגרף מוסלמי )המאה ה 13( מזכיר מצודה בשם חצן אל ענב )=מבצר הענבים(. ייתכן וכאן מקומה. שם זה נזכר לראשונה )1047( בתיאור מסעו של הנוסע הפרסי המוסלמי נצר י חוסרו )תיאורו כולל את מעיין העיירה, הנובע מהסלע ומאגרי המים הבנויים בו(. במאה ה 18 נודעה בשם קרית אבו ע׳וש. הערבים קראו לה גם א דלב, בעקבות עצי דלב מזרחי גדולים, שגדלו ממול )שמורת עין חמד(. עולי רגל נוצריים בדורות קודמים סברו כי כאן מקומה של ענתות, מולדת הנביא ירמיהו, וקראו לכפר על שם הנביא, הירמיה הקדוש. בתקופה הצלבנית סברו כי כאן מקומה של אמאוס. עולה רגל גרמני שביקר כאן )1172(, מספר על מצודתה ועל שמה, Fontenoid )פונטנואד(. בשנת 1141 נמסרה העיירה )על כל אדמותיה( לרשות ׳אבירי המסדר ההוספיטלרי׳ והם החזיקו בה עד שנת .1187 גרעינה הקדום נמצא במפנה גבעה, בשולי עמק קטן, בו נובעים כמה מעיינות. מאז קום המדינה התפתחה לאורך הדרך הישנה לירושלים )שעברה בתוכה(, מהגרעין הקדום והלאה. )פריצת הקטע העוקף את העיירה, חשפה חתך גיאולוגי מעניין, בו נובעים מעיינות שכבה קטנים בשכבות ׳תצורת חור מוצא׳. כדי ל׳יפות׳ את החתך ניטעו במדרגותיו הצרות צמחים שונים, בהם אשל, לע הארי הגדול ועוד.( העיירה מוקפת ביערות של עצי ארן ירושלים נטע אדם, ובגבעות מסביבה כמה קבוצות של חורש ים תיכוני. )אלה התאוששו בעקבות הפסקת הרעייה בתוכם, אך נפגעו מדי פעם משריפות(. בראשית המאה ה 20 חיו בשטחי העיירה נמרים וזאבים. %98 מתושביה משתייכים למשפחת אבו ע׳וש. מוצאה כנראה ממלוכי )צ׳רקסים שבאו לארץ ישראל המערבית במאה ה 16 מקוקז(. תחילה התיישבה בעמק אילון )בית לקיא וסביבתו(, ועברה לכאן בעקבות סכסוך דמים. המשפחה שלטה על העיירה וסביבתה, והיתה לאחת המשפחות המנהיגות ביהודה ובשומרון, ועמדה בראש ברית ה׳ימן׳ ביהודה. ראשיה נטלו מס גולגולת מיוחד מעולי הרגל, נוצרים ויהודים, שהיו בדרכם לירושלים. אחד מבני המשפחה, ג׳בר אבו ע׳וש, היה אף מושל ירושלים, בראשית המאה ה 19 )משפחה זו נזכרת רבות ]בשיבושים שונים[ בספרות המסעות ובעיתונים בדורות קודמים(. עצמתה של המשפחה נחלשה בזמן ׳המנדט׳ ובעקבות ההתיישבות היהודית החדשה באזור. בדורות האחרונים טיפחו ראשי המשפחה יחסי ידידות מיוחדים עם שכניהם היהודים, וב׳מלחמת השחרור׳ הם לא נטלו חלק במאבק הצבאי על הדרך לירושלים. יתרה מכך, כמה מבני המשפחה נטלו חלק פעיל בפעולות המחתרות היהודיות, במאבקם נגד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא