צ

עמוד:818

הצעה זו אינה תואמת את מיקומה של החרבה, שהוא מחוץ לגבולות נחלת נפתלי ) מתוך ידיעה (1691) מסתבר, שיהודי העיר קראו לעירם, בית אל בערבית: צפד ראשיתה, אולי, בימי בית שני במהלך השנים מילאה תפקידים חשובים ומרכזיים בתולדות ארץ-ישראל והעם היהודי היתה לאחת מ'ארבע ארצות הקדש' (ירושלים, חברון וטבריה) נזכרת לראשונה בזמן 'המרד הגדול', כשיוסף בן-מתתיהו ביצרה יחד עם יתר ערי הגליל באותה עת היו משיאים בה משואות להודיע את ראשי החודשים והמועדים אחרי חורבן בית שני ישבו בה שניים מ'כ"ד משמרות הכהנים', בית יקים ובית פשחור וכן תנאים מדור חמישי ואמוראים מדור שלישי מלך הצלבנים, פולק ד' אג'זו, בנה (1140) מצודה ('המצודה') חזקה בראש הר צפת (ג'בל צפד), שנמסרה (1168) לידי 'מסדר הטמפלרים' אותה עת היתה מקום-מושב נסיך הגליל נכבשה (1187) בידי צלח א-דין, בעקבות ניצחונו על הצלבנים ב'קרב קרני חטים' ('המצודה' עצמה נכנעה לו רק כעבור שנה ) נכבשה (1190) בידי מלך בריטניה, ריצ'רד ה-1 'לב-ארי', וזה החזיק בה מספר שנים 'המצודה' נהרסה (1220) בידי בית איוב נבנתה מחדש (1248), אחרי שאבירי 'מסדר בני ההיכל' כבשו את העיר וסביבתה הם גורשו ממנה (1266) על-ידי השליט הממלוכי ט'הר אל-ביברס באותה עת היתה צפת למושב-משנה למלך הממלוכי של הגליל 'המצודה' נהרסה עד היסוד ברעידות- אדמה בשנים ,1812 1837 ו- 1391 הגיאוגרפים וההיסטוריונים המוסלמיים של ימי הבינים אינם מזכירים את צפת עד סוף המאה ה-13; אל-דמשקי, מזכירה [1300] והוא נותן תיאור מפורט של 'המצודה', ואת בור-המים שמתחתיה ומציינו כאחד מפלאי העולם אבו ל-פ'דא, מציין ש'המצודה' חזקה וצופה על-פני ים כנרת במחצית הראשונה של המאה ה-,11 היה בצפת יישוב יהודי יישוב זה נחרב, כנראה, במלחמת הצלבנים בשנים 1170-1171 ביקר בעיר רבי בנימין מטודלה ולא מצא בה יהודים רבי יהודה אלחריזי מצא בה (1216) קהילה יהודית במאות ה-13 וה-14 היתה בה קהילה יהודית בשנת 1350 נזכרים שומרונים בעיר אז היתה צפת לבירת 'ממלכת צפד' (כללה את כל הגליל) בשנת 1481 מספרים נוסעים על יישוב יהודי פורח בצפת ובסביבתה, החי בשלום עם שכניו ("בשלוה והשקט, ואין להם רשע מהישמעאלי") אחרי גירוש היהודים מספרד ומפורטוגל הגיעו אליה מגורשי הארצות הללו בשנת 1495 היו בה כ-300 בעלי-בתים ורובם עוסקים בייצור בשמים, גבינה, שמן ומיני קטניות ופירות בשנת ,1516 עם הכיבוש הטורקי, הגיעו לצפת רבים מגולי חצי האי האיברי, שמצאו אז מקלט בטורקיה בשנת 1522 מוסר הנוסע האיטלקי, רבי משה באסולה, על קהילה יהודית בת למעלה מ-300 משפחות (הרכבה, ספרדים, מוריסקוס ומערבים) משנה זו ואילך גדל והלך היישוב היהודי בצפת והתקיימו בה שלוש עדות (ספרדים, אשכנזים ואיטיליאנים) תושביה עסקו בתורה, מלאכה וחרושת (במיוחד בתעשיית האריגים סוחרי צפת התחרו בסחר האריגים אף בסוחרי ונציה) חכמיה עסקו ב'תורת הנגלה' ('חכמת הנגלה') וב'תורת הסוד' ('חכמת הנסתר'), ועם גדולי הרבנים באותה תקופה נמנים רבי יעקב בירב, רבי משה בן יוסף טרני (המבי"ט), רבי יוסף קארו (מחבר ה'שלחן ערוך'), רבי שלמה אלקבץ (מחבר השיר 'לכה דודי'), רבי משה קורדוברו (רמ"ק), רבי משה אלשיך, רבי משה גלנטי ורבי יצחק אשכנזי לוריא (האר"י) אנשי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא