|
|
עמוד:816
דיוקיסריא, או ציוקיסריא אחרי הכיבוש הערבי נקראה בפי יהודיה, תרצה תושביה נקראו צפוראים בתקופה הצלבנית נקראה היא ומבצרה לה-ספורי מקובל לזהותה בכפר הערבי שננטש צפוריה, בשמו נשתמר השם הקדום ועל אדמותיו הוקם המושב מייסדיו, עולים מרומניה ומבולגריה מצפון, צפורי, תל לרגלי הכפר, כנסייה חרבה, מצודה, תיאטרון רומאי וחומה, שרידי מבנים מהתקופה הביזנטית, קברים, גלוסקמאות, בורות, אמת-מים, חומות, רצפות- פסיפס צפורי נזכרת לראשונה בימי אלכסנדר ינאי (יונתן), אולם ממצאים ארכיאולוגיים (כלי-קבורה בשימוש משנה) שזמנם מתקופת הברזל השניה וכן גם שם המקום, מלמדים על יישוב קדום יותר בזמן בית חשמונאי היתה מרכז מנהלתי לכל הגליל גביניוס קבע בה את מושב הסנהדרין הקטנה בצפורי היה מרכז המרד, שפרץ בגליל אחרי מות הורדוס אנטיפס הרומאים כבשוה ומכרו את תושביה כעבדים אחרי חלוקת ממלכת הורדוס נפלה בידי בנו, אנטיפס הוא בנה אותה מחדש, ביצרה ופיארה היתה לבירתו עד לייסודה של טבריה וכינון בירתו בה בימי נירון קיסר הופרדה צפורי מתחום טבריה ונמסרה לאגריפס ה-,2 שקבע בה את בירת ממלכתו אנשי צפורי לא נטלו חלק ב'המרד הגדול' ועירם ניצלה מחורבן (יוסף בן-מתתיהו כבש את העיר, אך גורש ממנה בידי קסטיוס גלוס אספסינוס הציב בה חיל מצב רומאי ) אחרי חורבן בית שני נהרו אליה רבים מתושבי ירושלים, בתוכם אחד מ'כ"ד משמרות הכהנים', בית ידעיה רבי יהודה הנשיא עקר מבית שערים ועבר לצפורי יחד עם הסנהדרין הגדולה (ישב בה במשך 17 שנה ובה חתם את ה'משנה' ובה נפטר ) בזמן הזה ישבו בה חכמים רבים, בהם רבי יוחנן דצפורין (אמוראי ארצישראלי), רבי מנא [השני] (אמורא ארצישראלי מפורסם, בדור החמישי), רבי אלעזר בן עזריה (תנא בדור השלישי), רבי חוצפית המתרגמן (תנא בדור השלישי), בר קפרא (חכם ארצישראלי ומליץ בעל כשרון פיוטי שחי בסוף זמן התנאים ובדור המעבר לזמן האמוראים), רבי ישבב הסופר (תנא בדור השלישי, חברו של רבי עקיבא), רבי אבדימא [אבודמא] דצפורין (אמורא ארצישראלי בדור החמישי), רבי יוסי [בן חלפתא] (מהתנאים המפורסמים ביותר בדור הרביעי, אחד מחמשת תלמידיו האחרונים של רבי עקיבא), רבי חנינא [בר חמא] (אמורא ארצישראלי בדור הראשון הוא הקדיש את רווחיו ממסחר בדבש, להקמת בית-מדרש שנקרא על-שמו) ועוד רבים אחרים חיו וביקרו בה צפורי נשארה עיר יהודית גם בימי השלטון הנוצרי-ביזנטי בימי קונסטנטינוס 'הגדול', כאשר הונהגה בה הנצרות בכוח, באמצעות המומר יוסף מטבריה, פרץ בה המרד היהודי נגד הקיסר קסטיוס גלוס (351 לסה"נ) והוא דיכאו צפורי נשארה עיר יהודית עד למאה ה- 5 החל מאז ישב בה אפיסקופוס נוצרי ובמאה ה-6 היתה לעיר נוצרית אחרי הכיבוש הערבי חזרו אליה היהודים (רבי בנימין מטודלה לא מצא בה יהודים ככל הנראה, גורשו בתקופה הצלבנית ) בתקופה הצלבנית נבנתה בה מצודה (קסטל צפוריה) וצפורי היתה למרכז פעילותם הצבאית בגליל במאה ה-13 היתה עוד מרכז של מחוז שאף נקרא על-שמה במאה ה-18 בוצרה המצודה מהתקופה הצלבנית בידי ט'הר (ד'הר) אל- עמר, מושל הגליל, והיתה למרכז שלטונו עד שעבר ממנה לשפרעם ב'מארעות-הדמים' (1936-1939) וב'מלחמת השחרור' שימש הכפר צפוריה כמרכז לכוחות הערביים
|
|