|
|
עמוד:788
לראות, לפי הסברה, את השם הכנעני הקדום, קרתה, היא קרת, הנזכרת ב'רשימת רעמסס (ה-2) 'הגדול'' שמה הלטיני-הצלבני, כעצ תדררמ כהתעפ, (קסטרום פרגרינורום = מבצר הצליינים או מבצר עולי-הרגל, על-שום נמלה, בו עגנו האניות שהביאו צליינים מאירופה) על-יסוד השם הזה נקראה בצרפתית, כר העפ צתרנרזמ (שטו פלרין) יקות ואבו אל-פ'דא, גיאוגרפים מוסלמים בימי הבינים, מזכירים את המצודה בשם, חצן אל-אחמר (=המצודה האדומה), ואת המקום בשם עת'לית' ייתכן שהיא עדרוס (הב), עיר הצידונים, הנזכרת ב'רשימות סטרבון' ( ןעהא) בשם בוקולון פוליס במחצבה קדומה, ממזרח לעתלית, נמצאו חקוקות בסלע, ב'כתב פיניקי', האותיות ע' ו-ת' (אולי ציון גבול היישוב הפיניקי) יצחק בן-צבי סבור, שהכותב התכוון לציין באותיות אלה את השם עתלית בתקופתו הראשונה של היישוב החדש, נכתב שמו גם: אטליט ועטלית משלחת רבנים שביקרה במושבה (1914), ודנה עם המתיישבים על הפרשת 'מעשרות', נתבקשה על-ידי האיכרים לתת שם למושבתם: "ואמנם הוצע על-ידי הרבנים לקרוא למקום בשם 'תרומיה', וההצעה נתקבלה פה אחד על-ידי כל המשתתפים, פרט לאחד " השם אמנם התקבל אך נשתכח המקום היה מיושב מסוף תקופת הברונזה המאחרת ועד התקופה ההלניסטית בתקופה הפרסית היו יושביו צידונים עולי-רגל נוצריים מאוסטריה ומהונגריה, בנו בחוף (1217-1222) את מבצר קסטרום פרגרינורום במבצר נקבע מטה מפקדת 'מסדר בני ההיכל' ומרכז מחוזי (כלל את הר כרמל ואת דאר) בנייתה הושלמה הודות למטמון מטבעות שהתגלה בעת חפירת היסודות בשנת 1291 הוחרבה בידי הסלטן המצרי אל- מלך אל-אשרף עם נפילת עכו ניטשה עתלית על-ידי יושביה הנוצריים ובכך בא הקץ לשריד שלטונם של הצלבנים בארץ-ישראל בתקופה הממלוכית היתה עתלית מקום- מושב המושל הממלוכי ראשיתו של היישוב החדש, כמושבה, מייסודה של פיק"א הרופא והעסקן הציוני, הלל יפה, תושב זכרון יעקב, שנודע כמומחה למחלת קדחת הבצות, והיה ממונה על המושבה החדשה, מתאר את מצבה, זמן-מה אחרי הקמתה: "מצבה הסאניטארי של עטלית הוא נואש מלבד ה"דנגה" שלא פסחה על שום בית, חדורים התושבים ממלאריה, ויש חששות רציניים לעתיד הקרוב האקלים הוא רע, מצב הבתים, מצב באר-המים, סידור העבודה, חריש עמוק ליד הבתים, העדר כל שירות רפואי הכל יוצר אויר קשה, ומוטב שכולם ילכו מכאן בית-החולים מלא חולי עטלית, הוא פשוט מצילם ממות" מקץ שנתיים השתנה המצב והרופא מודיע: "המצב בעטלית הוטב, עד כדי כך, שחזקה בי התקוה כי המקום הזה יצא בקרוב מכלל סכנת המאלאריה, הודות לאמצעים הנמרצים שנקטו בהם ייבוש הביצות ותיעול נחלי המים" בחלוף זמן-מה חוזר הרופא ומודיע: "המצב בעטלית משביע רצון כמעט שאין קדחת כל האיכרים עובדים, פניהם טובים והם מלאי מרץ" ההיסטוריון יוסף קלויזנר, שביקר במושבה (1912), מתארה: "מושבה קטנה, שיש בה 22 משפחות, כחמישים נפשות כולן עובדות בעצם ידיהן החידוש במושבה זו הם הגרים בה אלה הם נוצרים רוסים שקיבלו דת יהודית מפני הרדיפות שרדפו אותם הממשלה הרוסית, עזבו הרבה מהם את רוסיה,
|
|