מ

עמוד:597

המערבי של הדרך נקרא על-שם מייסדו, תיאודוסיוס (423-529), נזיר יווני, יליד אסיה הקטנה (אנטוליה), שבא לארץ-ישראל (451 לסה"נ), בתקופה הביזנטית, והתבודד במערה הנמצאת בחצר המנזר, בצד הכנסייה החדשה תיאודוסיוס נולד בכפר מריסום, במדינת קפדוקיה שבאסיה הקטנה (אנטוליה), ומילדותו חונך לחיי נזירות בבואו ארצה שהה במנזר מגדל דוד בירושלים ומשם יצא למדבר יהודה ויסד את מנזרו הוא התעמת, על רקע השקפותיו הדתיות-החברתיות, עם הקיסר אנסטסיוס, שציווה להגלותו מאזור ירושלים זמן מה לפני מותו חזר למנזרו ובו מת בגיל 105 הוא נקבר במערת-מגוריו הראשונה עוד בחייו נחשב לקדוש ולבעל יכולת נבואית וכמי שמחולל נסים מנזר יוני-אורתודוקסי בפסגת נ"ט ,598 ולידו כנסייה חדשה מנזר זה ושכנו דיר מר סבא, הם המנזרים הבודדים שנותרו במדבר יהודה ופועלים כסדרם שוהים בו דרך קבע נזיר, נזירה, כמה אנשי שירותים, והם מתחלפים אחת לפרק-זמן מיקומו בפסגת הר, מייחדו משאר המנזרים שהיו במדבר יהודה, ושהיו ממוקמים בצד אפיקי נחלים הוקם מעל למערת-מגוריו של תיאודוסיוס (המערה הקדשה), הנמצאת כיום בקריפטה זו שימשה, עד להקמת המנזר, כמרכז לאורה אל המערה יורדים ב-18 מדרגות המקורות במבנה כפתי לפי מסורת נוצרית, לנו במערה זו חוזי-הכוכבים (אמגושים), שהיו בדרכם מ'ארץ הקדם' לבית לחם, כדי לחזות בהולדת ישו התינוק וכוכב במרום הנחה את דרכם מכאן כינוייה 'מערת שלשת האמגושים' מלבד תיאודוסיוס, נקברו בה גם אחרים, מראשי תנועת הנזירות במדבר יהודה, בהם: אמו של תיאודוסיוס, אלוגיה, ואמו של מר סבא, סופיה (אחות של תיאודוסיוס); ג'ון מוסקוס, נזיר יווני שחי במנזר במאה ה-6 לסה"נ, וכתב ספר על תולדות המנזרים במדבר יהודה; שלדים וגולגלות של נזירים שנטבחו בידי הפרסים; נסיכה פולניה, בת נסיך מהעיר פלוצק שבמרכז פולין, שבאה לארץ בשנת 1173 סמוך לפתח המערה, מצבת זיכרון לאב המנזר, שנפטר בשנת 1975 המנזר נהרס (614 לסה"נ) בידי הפרסים ונזיריו נטבחו עם נסיגת הפרסים מארץ- ישראל (628 לסה"נ) שוקם ונבנה מחדש בידי נזיר מירושלים, מודסטוס (ברשימה לטינית [808 לסה"נ] נזכר כמנזר הראשון במדבר יהודה, בו חיים 70 נזירים ובו קבור של בזיליוס [נזיר יווני שהניח את היסוד לתורת הנזירות היוונית], וכי ערבים שדדו ושרפו את המנזר והרגו רבים מאנשיו ואחרים נמלטו ) בשנת 1185 נתווספו לו גם מגדלי- שמירה בתקופה הביזנטית ואחר-כך בתקופה הצלבנית שימש המנזר כמרכז דתי, מסחרי ותעשייתי באזורו בתחומו פעל בית-חולים ושהו בו נזירים מכמה כנסיות (כ-600 איש) הם ניהלו את תפילותיהם בשפות שונות ובארבע כנסיות גדולות בתקופה העות'מנית נהרס בידי הערבים וננטש (1620) כליל שרידיו ומערותיו שימשו את הבדואים בסביבה כמחסנים ומכלאות צאן בשנת 1899 נרכשו שרידיו בידי הכנסייה היונית-אורתודוקסית, ובשנים 1914-1952 נבנה מחדש במבנה החדש (בכנסייה ובחומת המתחם), משולבים פריטים ארכיטקטוניים מהתקופה הביזנטית והצלבנית פריטים אחרים, כמו שברי-עמודים ושרידי רצפת-פסיפס (משובצת בה כתובת יוונית: 'אדון ישו הנוצרי, תן מנוחה לנפשות עבדיך!'), מוצגים בחצר המנזר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא