|
|
עמוד:575
ראשיתו, מחנה-צבא בריטי בימי 'מלחמת-העולם השניה' עם פינויו הוקמה בו 'מעברה' כיום מצויים בו מפעלי 'מלב"ן' מחנה יתיר מקום, במחוז הדרום, בנפת ובאזור באר שבע כ-17 ק"מ ממערב-צפון לערד, כ-5 ק"מ ממערב-דרום למצדות יהודה דרך ראשית 31 בקטע צמת שקת - צמת תל ערד, בק"מ ה- 219 בקירוב פנייה צפונה נקרא בעקבות שמה של יתיר שב'תנ"ך', המזוהה בחרבת יתיר מחנה-מעבר לגרעיני התיישבות אדמת יתיר נרכשה בידי הקק"ל, ובשנת 1965 הוחל בהכשרתה לקראת ייעורה ויישובה ממערב-צפון, חרבת יתיר, מבנים חרבים, יסודות, מערות, קבר, בורות, גת, עמודים, כותרות ומקם [א-שיח' עתיר] מוצע לזהותה עם יתיר (יתר) שב'תנ"ך', עיר בדרום הר יהודה, שניתנה לכהנים דוד שלח לתושביה חלק מהשלל, שלקח מאת העמלקי מולדת עירא היתרי וגרב היתרי, מגיבורי דוד אוסביוס מזכירה שלוש פעמים, ובאחת מהן הוא אומר שהיא ב"דרומא הפנימית" (חבל דרומא), ובפעם אחרת הוא מזהה אותה עם יתיר שב'תנ"ך', ומוסיף "כפר גדול מאוד, כולו נוצרים, כ-20 מיל מאליותרופוליס [בית גברין]" נזכרת ב'מפת מידבא' (מבנה עם שלושה מגדלים ובו שני פתחים, ומעליו רשום: 'יתיר גם יתירה' אשתורי הפרחי הוא הראשון (המאה ה-14) המזהה את ח'רבת עתיר עם יתיר ("יתיר שקורין עתיר" ) כן נזכר שמה בתעודה עברית, כתובה בידי חזן עדת הקראים 'בני מקרא' בירושלים, ועניינה נושאי שחיטה: "המנהג נוהגים כל בני המקרא יצ"ו [ישמרם צורם וגואלם]: אם ישחטו במקום רחוק כמו חברון וכמו יתר זולתם; לא יביא מהבשר עמהם לירושלים" יתיר חרבה, כנראה, במאה ה-7 לסה"נ, אחרי הכיבוש הערבי מדיווחי החוקרים, עולה שבמקום היה כפר גדול ואמיד, דמוי- פרסה בצורתו, שבתיו נבנו באבני-גזית משובחות אותרו בה כנסייה (ואולי כנסייה נוספת?), מבנה-ציבורי (בית-כנסת?) ושרידים אחרים מיקומה של הכנסייה, ממערב לכפר ובמקום מרוחק וגבוה יחסית, מעיד שנבנתה לאחר שהכפר עצמו היה קיים, ונראה שחלק מתושביו היו אולי יהודים המבנה, שצירו מזרח-מערב, הוא בעל אולם עם אפסיס פנימי במזרח, ונרתקס וחצר באגף המערבי לידו, כמה פריטים ארכיטקטוניים, בהם: עמודים, כותרת אומנה דבוקה שעליה חקיקת צלב, ועוד במרכז החרבה, ליד מבנה בעל אופי ציבורי, ובמזרחו, ריכוז של פריטים ארכיטקטוניים, שאין משייכים אותם לכנסייה, ומוצע לזהות את המבנה כבית-כנסת ואת הפריטים כשייכים לו בשלב מסוים, אולי בתקופה הערבית הקדומה, נעשו במבנה שינויים ואולי הפך למסגד לאחר ששוב לא היו יהודים במקום (לדעת בעל ההצעה, ייתכן שאוסביוס לא דייק בציינו את המקום ככפר שכולו נוצרים, ובצד הנוצרים המשיכה להתקיים קהילה יהודית, או אולי חזרו היהודים והתיישבו במקום לאחר ימיו ) מסביבו, יער יתיר, תחילת נטיעתו (1965) על קו 'הסכם שביתת-נשק' מדינת ישראל - ממלכת ירדן עציו, אלה אטלנטית, אלון מצוי, ארז הלבנון, ארן ירושלים, ברוש מצוי, כליל החרש ועוד, וכן עצי-פרי רבים, בהם: אגוז המלך, אלת הבטנה [פיסטוק],
|
|