כ

עמוד:521

■ כפר עציון קבוץ, במחוז יהודה ושומרון, בנפת בית לחם. כ 5 ק״מ מדרום מערב לבית לחם )בית לחם(, מדרום מערב לאלון שבות. דרך אזורית 367 בקטע צמת עציונה - צמת גוש עציון, בק״מ ה 14.52 פנייה דרומה. נקרא כשמו של היישוב מלפני קום המדינה, שנפל יחד עם כל גוש עציון ב׳מלחמת השחרור׳. אדמתו נרכשה לראשונה בשנת 1927 ועליה הוקם יישוב קטן, מגדל עדר. ב׳מארעות הדמים׳ )1929( ננטש. בשנת 1932 נרכשה אדמתו בידי חברת ׳אל ההר׳ והוחל בהכשרתה להתיישבות. ב׳מארעות הדמים׳ )1936( הופסקו העבודות והקרקע עברה לרשות קק״ל, שרכשה גם מנזר קטן של קתולים גרמנים, שהיה בקרבתה )דיר שער(. בשנת 1943 התיישבה במקום ׳קבוצת אברהם׳ של ׳הנועל המזרחי׳ )מקורה בתנועת ׳בני עקיבא׳ במזרח גליציה( והקימה את הקיבוץ. הם התיישבו תחילה במבנה המנזר, ותוך כדי כך בנו את בתיהם, סיקלו את אדמתם ונטעו כרמים ואף הקימו בית הבראה. עם ׳החלטת החלקה של האו״ם׳ הוא נותק על ידי ׳הלגיון הערבי׳ והושם במצור, יחד עם יתר יישובי גוש עציון. תגבורת רגלית שיצאה אליהם )15.3.1948( הותקפה על ידי הערבים וכל אנשיה, 35 צעירים נפלו בקרב )לימים נודעה בשם ׳שירת הל״ה׳(. שיירה אחרת שיצאה לעבר גוש עציון )27.3.1948( הותקפה אף היא ואנשיה חולצו על ידי הבריטים, תוך אבדן כלי הרכב וכלי הנשק )לימים נודעה בשם ׳שירת נבי דניאל׳(. אנשי כפר עציון הגנו בחירוף נפש על יישובם. אחרי נפילת המוצבים מסביב לכפר עציון לידי ׳הלגיון הערבי׳, נדרשו תושביו להיכנע ולהניח את נישקם ולאחר שנכנעו ומסרו את נישקם נורו ונהרגו בידי הערבים )13.5.1948(. לוחמות אחדות התאבדו וכל האחרים נהרגו, למעט שלושה, שני צעירים וצעירה אחת, שהצליחו להימלט לעבר משואות יצחק הסמוכה. חללי הקרב האחרון בגוש עציון הובאו לקבורה אחרי שנתיים, בקבר אחים בהר הרצל בירושלים. ביום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, כבש ׳הלגיון הערבי׳ את כל גוש עציון )14.5.1948(, ואנשי היישובים הנותרים נשבו בידי ׳הלגיון הערבי׳. במקום היישובים שחרבו הוקמו מחנות צבא של ׳הלגיון הערבי׳. על המערכה בגוש עציון כתב דוד בן גוריון, בהיותו ראש הממשלה ושר הביטחון: ״...איני יודע מערכה יותר מפוארת, טרגית והרואית בכל מלחמות הגבורה של צבא ההגנה לישראל - מהמערכה בגוש עציון... מפעל הקרבתם הציל את ירושלים יותר מאשר כל המאמץ המלחמתי... מערכת גוש עציון זהו האפוס הגדול נורא ההוד של מלחמת היהודים... אם קיימת ירושלים עברית... אזי התודה הראשונה של כל ההיסטוריה הישראלית נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון״. מייד אחרי שחרור גוש עציון ב׳מלחמת ששת הימים׳ )7.6.1967(, התכנסו בני ה׳גוש׳ והעלו ׳בקשה ודרישה׳ לשוב הביתה: ״בפשטות ובקיצור נאמר: אנו - בני גוש עציון - רוצים לשוב הביתה. פונים אנו לכנסת ולממשלה, זועקים אנו בלב כל מי שלבו פתוח לכאב האדמה הזאת, לכאב הבנים האלה: אל תמסרו שנית את אדמותינו לפורעים מרצחים מחברון ובית אמר, מבית פג׳ר וצוריף. ואנו לא נדע נפשנו: ערבים פליטים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא