|
|
עמוד:453
נמצאים מפתחות הכנסייה בידי שתי משפחות מוסלמיות נכבדות. בזמן הצליבה )30 לסה״נ( התנשאה גבעה סלעית, גלגלתא, מעל לסביבתה. ממול, במפנה המזרחי של גבעה אחרת, היתה חצובה מערת קבורה. הסלע סביב הגלגלתא הוסר, בפקודת קיסר ביזנטיה )ביזנטיון(, והסלע והקבר שולבו במכלול מבנים שהוקמו סביבם. על מקום הקבר הקימו הרומאים מקדש לאפרודיטה, שהוסר עם תחילת הבנייה. בסוף המאה ה 4 היו בכנסית קבר ישו ארבעה מבנים עיקריים; בעמק יהושפט, כנסית קבר מרים, כנסייה ובה קברה של מרים, אם ישו. לפי המסורת הנוצרית, שקעה מרים ב׳תרדמת׳ נצח ועלתה השמימה )אסומנסיון(. הכנסייה הראשונה )סוף המאה ה 4 לסה״נ( הוקמה בידי תיאודוסיוס ה 1 )מבנה דמוי צלב והקבר במרכזו(. במאה ה 6 נוספה עליה כנסייה שב׳קומה שנייה׳ )מבנה מתומן(, שנהרסה בידי הפרסים )614 לסה״נ(. בתקופה הצלבנית היתה הכנסייה בידי ׳מסדר בנדיקטינים׳, שהאריכו את גרם המדרגות ובנו מעל הקומה הראשונה כנסיית בסיליקה גדולה, ולידה מנזר )מנזר מרים הקדושה שבעמק יהושפט( ובו גם אכסניה. המתחם כולו הוקף חומה. כנסייה זו נהרסה בידי צלח א דין ונותרו ממנה הפתח הדרומי וגרם המדרגות; בשדרות הזז, בעמק המצלבה, מנזר המצלבה, מנזר קדום, יוני אורתודוקסי. בנוי כמצודה, מוקפת חומת אבני גזית גבוהה, ולה מגדל פעמונים רבוע. הכניסה למתחם המנזר דרך פתח צר ונמוך )נועד להגנה(. מסביב לחצר הפנימית, חדרים רבים, ששימשו בעבר למגורי הנזירים. בלב המנזר, כנסייה )הכנסיה הקדושה(, הבנויה בסגנון בתי התפילה היוונים הקדומים. באולם התפילה שתי שורות של שלושה עמודי אבן רבועים, עליהן נשענת התקרה הכנתית. על העמודים ציורי קדושים נוצריים. על תמונות רבות רשומים שמות פרטיים של מבקרים נוצרים. ראשיתו בתקופה הביזנטית )המאה ה 6 לסה״נ(. הידיעה הראשונה על המנזר מובאת בכתובת יוונית )המאה ה בקירוב(, המפרטת מנזרים מחוץ לירושלים. לפי המסורת הנוצרית, הוקם במקום שבו גדל העץ, שממנו הכינו את הצלב עליו נצלב ישו בירושלים. מסורת נוצרית מייחסת את בנייתו למלך הגרוזיני טטין. עולי רגל נוצריים בימי הבינים מספרים כי אמו של קונסטנטינוס ׳הגדול׳, הילנה, החלה בהקמת המנזר. המנזר נהרס בעת הכיבוש הפרסי ונבנה מחדש )המאה ה 11 לסה״נ( בידי נזיר גרוזיני, נרוכורוס. הכנסייה הוקמה בימי הבינים. בקומה השנייה, ליד חדר האוכל )רפקטוריום(, קנלה קטנה. בימי הבינים התגוררו בו נזירים גיאורגים, שבאו לכאן מהרי הקווקז, בהם משוררם הלאומי שותא רוסטבלי, שחיבר כאן את יצירתו ׳עוטה עור הנמר׳. במאות ה 13 וה 14 שהו בו נזירים שטיפחו ספרייה עשירה של כתבי יד ביוונית. במאה ה 15 היה למרכז הנזירות הגרוזינית בארץ. לפי הגיאוגרפים המוסלמים, היה המנזר בתקופה הממלוכית )אמצע המאה ה 13( בידי המוסלמים והם אף הסבו אותו למסגד. הסלטן המצרי ט׳הר אל ביברס ציווה )1305( להחזירו לנוצרים, למורת רוחם של המוסלמים בירושלים. במחצית המאה ה 16 שבו המוסלמים ודרשו לקבל את המנזר לחזקתם, אך השלטונות הטורקיים דחו את מבוקשם והמנזר נשאר מאז ברשותם. במאה ה 17 קנתה הכנסייה היונית אורתודוקסית את המנזר. בעבר )1855-1909( פעל במנזר סמינריון תיאולוגי )הצלב הקדוש( להכשרת כמרים יוונים. ב׳מלחמת השחרור׳ נטש את המנזר הנזיר
|
|