י

עמוד:420

■ יקיר כפר, במחוז יהודה ושומרון, בנפת טולכרם. כ 5 ק״מ מצפון מערב לאריאל, כק״מ אחד ממערב דרום לעמנואל, מדרום לנחל קנה )ודי קנא(. דרך אזורית 505 )בעתיד, דרך ראשית 5( בקטע אלקנה - אריאל, בק״מ ה ,34.8 בצמת עמנואל, פנייה צפונה לדרך מקומית 5066 )בעתיד, דרך אזורית 506( וממנה פנייה מערבה. שם סמלי, בהוראה שאולה, בעקבות הכתוב בספר ׳ירמיהו׳: ״הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד...״. מייסדיו, חברי ׳גוש אמונים׳ ממקומות שונים בארץ. ■ יקנעם כפר, במחוז הצפון, בנפת יזרעאל, באזור עמק יזרעאל. כ 5 ק״מ מדרום לקרית טבעון, מדרום ליקנעם עלית, מצפון להזורע, במערב עמק יזרעאל, בשפתו הדרומית. דרך ראשית 66 בקטע צמת מגדו - צמת יקנעם, בק״מ ה .0-31 נקרא בעקבות שמה של יקנעם )יקנעם לכרמל( שב׳תנ״ך׳, אותה מזהים בתל יקנעם. הוקם על ידי חברת ׳הכשרת הישוב׳. מייסדיו, עולים מגרמניה ומהולנד, סבלו מתנאי המקום הקשים. בחלוף הזמן פיתחו חקלאות אינטנסיבית. ב׳מארעות הדמים׳ )1936( הותקף בידי הערבים. )״נקודה דלת אנשים ועשירת גבורים, מחוסרת מבניינים ומוגנת על ידי תושביה באומץ לבב״.( בתחומו, עתיקות )עין לבנה: שרידי ׳ישוב נרזות׳, שרידי קירות ורצפות לרגלי ההר, חרסים מהתקופה הניאוליתית(. ■ יקנעם עלית עירה, במחוז הצפון, בנפת יזרעאל )עפולה(, באזור עמק יזרעאל. כ 4 ק״מ מדרום מערב לקרית טבעון, מצפון וממערב ליקנעם. דרך ראשית 70 בקטע צמת אליקים - צמת יקנעם, בק״מ ה 31.9 בקירוב פנייה דרומה. נקרא בעקבות שמה של יקנעם )יקנעם לכרמל( שב׳תנ״ך׳, אותה מזהים בתל יקנעם. מלכה היה אחד מ 31 מלכי הכנענים שנלחמו נגד יהושע בן נון. בהיכבשה ניתנה לשבט זבולון והתיישבו בה לוויים מבני מררי. נזכרת ב׳רשימת תחותמס ה 3׳ בצורה ענקנעמ )=עין יקנעם(. אוסביוס מזכירה בשם קמונה. בתקופה הצלבנית, עת היתה בה אחוזת אבירים גדולה, נקראה קימונט )זכר לשם הזה נמצא בשמו הערבי של תל יקנעם, תל קימון ]קמון[(. הם מצאו בשם הזה צירוף השם קין והמלה מונט )=הר קין(. לפי סברתם, פה נהרג קין בן אדם הראשון ועל שמו נקרא המקום. ראשיתה )1950( כ׳מעברה׳, בתחום המושבה יקנעם. בשנת 1967 הפכה ליישוב עצמאי. בתחומה, עתיקות )תל יקנעם: תל, שרידי יישוב ועיר מהתקופות הברונזה המאחרת, הברזל, הנרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הערבית הקדומה, הצלבנית, הממלוכית והעות׳מנית. שרידי ביצורים מתקופת הברזל, שרידי כנסייה מהתקופה הצלבנית, שרידי ח׳ן מהתקופה העות׳מנית; מערות קבורה חצובות, מתקנים חקלאיים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא