|
|
עמוד:288
הזיתים. באתר הקבורה הנוכחי החלו לקבור בימי הבינים. באתר היו שלוש חלקות קבורה: לספרדים, לאשכנזים ולקראים. אחרי ׳מלחמת השחרור׳ הפכו הערבים את המקום לגן ירק ואף נטעו בו עצי זית. אחרי ׳מלחמת ששת הימים׳ פונה השטח ומצבות הקבר, בהם קבר האחים של נרצחי ׳מארעות הדמים׳ )1929(, שופצו ושוקמו; בצפון מערב, כנסית אברהם ואשל אברהם, כנסיה נרבוסלבית. הוקמה )1871( על חלקת קרקע, שנתקדשה במסורת הנוצרית מאז ימי הבינים. ליד הכנסייה, אכסניה רוסית, ששימשה עד ׳מלחמת העולם הראשונה׳ את הצליינים הרוסיים. מדרום לה, אשל אברהם, עץ אלון מצוי גדול, שמאז התקופה הצלבנית מצביעים עליו כעל האשל שנטע אברהם אבינו. יש האומדים את גילו ב 850 שנה; במזרחה, מערת המכפלה, ייתכן ששמה קשור בזוגות הקבורים בה וייתכן ששמה בא בעקבות שם אזור או מקום בחברון שנקרא מכנלה. בפי הערבים, חרם אל ח׳ליל )=עיר קודשו של אברהם.( בתקופה הביזנטית כונתה, אברהמיוס הקדוש. המקום מקודש ליהודים, למוסלמים ולנוצרים. מהמקומות המעטים, מימי בית שני, שנשתמרו בשלמותם ואין מחלוקת לגבי זיהויו. אברהם, שישב באלוני ממרא, כגר וכתושב, רכש את מערת המכנלה )״ויתן לי את מערת המכנלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת קבר״(. מעפרון בן צחר מראשי בני חת. לרכישה זו נודעה משמעות עמוקה, בהיותה הנחלה הראשונה שנרכשה. את הקמת המבנה והמתחם שמעל למערה מקובל לייחס להורדוס אנטינס, שאף בנה ושיקם את המערה התת קרקעית. בתקופה הביזנטית נפרץ לראשונה מתחמו של הורדוס ובמקום נבנתה כנסייה, שנחלקה לשלוש יחידות נפרדות, בהתאם למצבות הקבורה. חלוקה זו נותרה עד ימינו. במאה ה ,7 בעקבות הכיבוש הערבי, הוקם במקומה של הכנסייה מסגד. המוסלמים עשו רבות כדי לפאר את המבנה. הצלבנים ערכו שינויים רבים במבנה, ובמקום המסגד הקימו כנסייה ומנזר. בתקופתם הותר למבקרים לרדת לתוככי המערה והכמרים אף הציגו בפני המבקרים את הגלוסקמאות של האבות: מספר רבי בנימין מטודלה )1170(: ״...אם יבוא יהודי שם ]מכונה בתיאורו: סט אברהם דחברון[ שייתן שכר לשוער הוא יפתח לו פתח ברזל. המוביל באמצעות מדרגות לשתי מערות חשוכות בזו אחר זו ובשלישית - שישה קברים; קבר אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה ולאה. זה כנגד זה ועל קבריהם אותיות חקוקות באבנים. ׳זה קבר אברהם...׳ במערה מדליקים עששית אחת בכל יום ובכל לילה על הקברים בכל, ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים שם מתיהם בעבר... כל אחד עצמות אבותיו ומניחין אותן שם עד היום הזה״. בתקופה הממלוכית נערכו בה כמה שינויים ונוספו לה כמה מבנים. עיקר השינוי באיסור הכניסה למערת המכנלה למי שאינם מוסלמים, שגזר השליט הממלוכי אל ט׳הר אל ביברס, ומאוחר יותר הורחב האיסור ומנע אף גישה לקרבת המערה. )בעת ביקורו של שר הביטחון משה דין במקום ]1967[ הורדה לבקשתו ילדה למעבה המערה וצילמה עבורו את חלל המערה שמתחת למסגד.( איסור הכניסה למערה נותר בתוקפו עד לכיבוש העיר ב׳מלחמת ששת הימים׳, אז הונהגו בה סדרי תפילה חדשים, ששונו שוב בעקבות טבח המתפללים הערבים במערה )1994( ומסקנות ׳ועדת שמגר׳ שחקרה את האירוע. בצמוד לחומה הדרומית המערבית של מערת המכנלה, מצבת יוסף. זהו
|
|