|
|
עמוד:3
משום התעוררות לעבר שינוי יצירתי , הוא עלול להיות הרשעה עצמית חסרת יסוד ולפעמים חולנית . דור המבול , דור הפלגה , אנשי סדום ועמורה , האשמים בהקמת עגל הזהב , נענשים כולם בלי שייקראו ולו פעם אחת להתחרט על מעשיהם . על החטא החמור במיוחד של עבודת האלילים מבקש משה את רחמי האל , הוא תובע סליחה ומחילה , בלי להצדיק את תביעתו בחרטת החוטאים , ועוד פחות מזה בהחלטת תשובה מצידם . תפילתו והתערבותו האישית הן שמחלצות מן האל את הסליחה . פרעה אינו מודה בטעויותיו אלא כדי להשיג את ביטול המכות הנוחתות עליו ! האל מקשה את לבו , ודומה כי ננעלת בפניו כל אפשרות של תשובה . לעומת זאת , המרגלים מודים בחטאם ואף מזדרזים לתקן אותו ; אלא שרצונם הטוב אינו מביא לא לסליחה ולא לביטול העונש ! סיפורים אלה אינם מלמדים אותנו דבר לא על ערך התשובה ולא על המקום החשוב שהיא יכולה למלא בכפרה על חטאים . לעומת זאת , אנו מוצאים רמיזות מדויקות יותר לעניין זה , אף כי לא מנוסחות בפירוש , במצוות הנוגעות לחטאים התובעים קורבן חטאת . האשם החפץ לכפר על חטאו צריך לתקן את הנזק , להביא קורבן , ובהזדמנות זו "והתודה אשר חטא עליה . " ... הקורבן הוא האובייקטיביזציה של ההודאה על החטא : מודעות החטא מוצאת החוצה על ידי המעשה ובהבעת הדיבור . אין ספק שההתבטאות החיצונית הזאת כרוכה בהכרה בחטא וברגש של חרטה . ואף על פי כן , אין הם מנוסחים במפורש . הדגש העיקרי מושם בכפרה הפולחנית , והווידוי , אף שהוא חייוני , רק מלווה את המעשה המביא לידי סליחה . באמצעות העשייה שבמעשה הכפרה זוכה החוטא למחילה ; זה האמצעי שה' מעניק לו כדי לכפר על חטאו , אך סודה של הפעולה הזאת אינו מתגלה לנו . הוא הדין בעבודה החשובה של יום הכיפורים . אמנם , מדובר בהודאה ובווידוי על החטאים , אבל הכוהן הגדול הוא העורך את העבודה בכללותה , והוא יכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל בית ישראל . . 5 שמות לב יא , יד ; ל לא . . 6 שמות טכז , כח ; יטז , יז . . 7 שמות י א . . 8 במדבר יד כג ; כט מה . . 9 ויקרא ה ה ובעיקר במדבר ה ז . השווה רש"י ( ה ה : ( "שאינו חייב על פי עדים עד שיודה בדבר . " ראה גם כריתות י"ב ע"א : "מודה בדברים חייב , אינו מודה בדברים , פטור . 10 . '' ויקרא טז . ראה בעיקר פסוק ל ו "כי ביום הזה יכפר [ הכוהן הגדול ] עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם " ...
|
|