|
|
עמוד:10
האחרונות של ידוענים ערבים משקפים את אופן הלבנתם של ערבים בתרבות הישראלית . בשלושת האתרים שנבחנו ניכרת מגמת ההלבנה שמייצגת את אופציית ההתאזרחות של הערבים בישראל . מאמרם של חגי רם ויעקב ידגר עוסק במפלגת "שינוי" כמקרה מבחן לבדיקת שכיחותן של עמדות גזעניות בקרב מעמד הביניים הליברלי הלבן בישראל . המחברים מראים כיצד השקפת עולמה של שינוי היתה מעוגנת בתפיסות גזעניות " חדשות" ( כלומר הבניות תרבותיות ) ו"ישנות" ( כלומר הבניות תרבותיות של הביולוגיה ) גם יחד . הם טוענים שהעובדה ששינוי היתה מפלגה ליברלית אינה פוסלת את קיומו של הממד הגזעני שבמצעה ; להפך , שתי תפיסות עולם אלו - ליברליזם וגזענות - עשויות להשלים זו את זו . חנן חבר מנתח במאמרו את ספרות " דור המדינה" ומצביע על עיוורון הצבעים שלה ( מה שהומי באבא כינה " העריצות של השקוף . ( " מאחר שספרות זו היא ברובה אשכנזית , הלובן הוא בררת המחדל שלה , נקודת האפס של הדיון . זאת ועוד , ספרות זו עוסקת ב"האחרה" של הפלסטינים ושל המזרחים ובהגזעתם באמצעות שימוש כמסמן של צבע העור . לניתוח זה יש לקח פוליטי מוסרי : סופרי דור המדינה יכולים להיות "לבנים" ובה בשעה להתנער מאחריות על פעולתה האלימה של המדינה שהם מייצגים ושעליה הם כותבים . אורי בן אליעזר עוסק בהגזעתם של יוצאי אתיופיה בישראל . בניגוד לעמדה התיאורטית שהוצגה בדיוני הפורום , שלפיה הגזעה היא תנאי מקדים לגזענות , בן אליעזר מראה שייתכן גם ההפך : הגזענות עשויה להוליד תהליכי הגזעה דו כיווניים . הוא מראה כיצד האתיופים "מושחרים" ו"מולבנים" בדיון התרבותי בישראל וכיצד תרבות הנגד של הצעירים האתיופים משלימה את תהליכי ההגזעה שלהם עצמם . בשער השני , "ציונות , יהודים וגזעים , " אנו מפנים מבט אל ההגזעה המאפיינת את ההיסטוריה של הציונות - הן ההגזעה שהציונות עצמה יצרה והן זו שננקטה כלפיה . דפנה הירש מנתחת טקסטים מדעיים ופופולריים שכתבו רופאים ציונים באירופה ובפלשתינה . היא עומדת על האופן שבו הם כוננו שיח גזעי המבחין בין יהודים ובין "גזעים אחרים , " וכן בין קבוצות שונות של יהודים . במיוחד היא מסרטטת את קווי המתאר של השיח האיגני , אשר מושאו הוא ההשלכות הביולוגיות של עירוב גזעי פנים יהודי . הירש דנה בהשלכות של ממצאיה לעניין פתרון "הבעיה העדתית" בישראל . יפעת וייס מציגה גנאלוגיה של חוקי נירנברג ושל תפיסת הגזע ( הקושרת בין דם לאזרחות ) שבבסיסם . לטענתה , רכיבים בחוק האזרחות הגרמני , וכן תפיסת טוהר הדם הנאצי שהוטמעה בתרבות הגרמנית , הם תולדה של ההיסטוריה המיוחדת של הקולוניאליזם הגרמני . אותם רכיבים הועתקו אחר כך למקרה היהודי . דימיטרי שומסקי שואל האם אכן כל דיון בקטגוריה של גזע הופך בהכרח לתפיסה גזענית . הוא מתחקה על מופעיו של השיח הגזעי במסגרות שונות של התפתחות הרעיון הציוני באימפריות הרב לאומיות הרומנובית וההבסבורגית ערב מלחמת העולם הראשונה . שומסקי מסיק שהזיווג בין "לאום" ל"גזע" לאו דווקא מוליד גזענות .
|
|