|
|
עמוד:11
הגישה הפרטנית ( "bottom up " , reductionist approach ) דוגלת בכך , שעל מנת להבין את המוח אנו צריכים להבין בצורה המפורטת ביותר את מרכיביו השונים . לכן , אנו צריכים להבין אילו מולקולות קיימות במוח , כיצד הן פועלות , כיצד הן משפיעות על תפקוד התאים , כיצד התאים מתקשרים זה עם זה , כיצד התקשרות בין תאית גורמת לאוכלוסיות שלמות של תאים לפעול בתיאום וכיצד הפעילות של אוכלוסיות התאים גורמת להתנהגות הכללית . הגישה השנייה היא הגישה הכוללנית , ( "top down" , holistic approach ) על פיה יש צורך לבחון אילו אזורים במוח חשובים לפעילות מסוימת , ומתוך כך לקבל תמונה על פעולת המוח . הגישה הכוללנית קיבלה דחיפה חשובה מאוד בגלל פגיעות מוח שונות . גישה זו החלה במאה ה 19 כשברוקה ( Brocka ) ונוירולוגים אחרים מצאו , שפגיעות באזורים השונים של המוח גורמות לפתולוגיות שונות . פגיעה באזור מסוים ( שנקרא כיום "אזור ברוקה ( " גורמת להפרעה בדיבור בעוד שפגיעה באזורים אחרים גורמת להפרעות בראייה , בשמיעה , בתנועתיות או בתחושה . במשך שנים היה ויכוח גדול איזו משתי הגישות עדיפה . בעיניי שאלה זו שקולה לשאלה : את מי אני אוהב יותר , את אבא או את אמא ? השילוב בין שתי הגישות הללו הוא הזרז העיקרי למהפכת המוח . עלינו להבין הן את הפרטים והן את התמונה הכללית , ולאחר מכן לנסות ולעשות אינטגרציה בין הממצאים הללו על מנת להבין כיצד המוח פועל ומשפיע על התנהגותנו . הדבר דומה לכלל התלמודי הידוע : "כלל ופרט וכלל . " האתגרים של מהפכת המוח אנחנו נמצאים כאמור בעיצומה של מהפכת המוח . התחלנו להתגבר על חלק מהמחלות הנוירולוגיות והפסיכיאטריות השונות , אך לפנינו עוד דרך ארוכה מאוד . אפשר לקבל מושג על גודל הבעיה בהבנת המוח מהנתונים בטבלה שלהלן . טבלה זו נערכה על ידי מכוני הבריאות הלאומיים האמריקניים והיא נותנת מושג על מספר האנשים הסובלים ממחלות הקשורות במוח ובמערכת העצבים ועל העלות הכלכלית של סבל זה למשק האמריקני .
|
|