|
|
עמוד:9
מבוא ספר זה בוחן את היווצרותם והתפתחותם של מושגי יסוד בפילוסופיה הפוליטית היהודית בימי הביניים , ומתמקד במושגים הקשורים לפעילות פוליטית , לתפיסת התחום הפוליטי כתחום פעילות אנושית המובחן מתחומי פעולה אחרים , ולפוליטיקה חוקתית . הדיון מתרכז בשני המוסדות המרכזיים של הישות הפוליטית היהודית - מלכות ותורה , או המונרכיה והחוק - כפי שתפסו אותם ההוגים שבהם אעסוק . עצם המושג "מחשבה פוליטית יהודית" הוא פרדוקסלי לכאורה . אילו תוכנות פוליטיות אפשר לחלץ מהגותו של עם , שמאז כישלונו של המרד הגדול ( בשנת 70 לספה"נ ) חי בגלות בלא ריבונות פוליטית ? אלא שריבונות אינה תנאי הכרחי לצמיחתן ולהתפתחותן של תוכנות פוליטיות , שכן הריבונות אינה ממצה את תחום הפעילות הפוליטית . יתרה מזאת , השגה זו מקורה באי הבנה של החיים היהודיים בימי הביניים , שכן הקהילות היהודיות בימי הביניים נהנו ממרחב לא מבוטל של אוטונומיה פוליטית , וכפי שאטען בהמשך , גם תפסו את עצמן כנוטלות חלק בשיח פוליטי משותף להן ולבני זמנן , הנוצרים והמוסלמים . מושגי היסוד של המחשבה הפוליטית היהודית בימי הביניים הם תולדה של מפגש פורה בין המסורת היהודית הדתית , המקנה מקום מרכזי לחוק , ובין שתי מגמות שונות : האחת - הפילוסופיה היוונית כפי שהוטמעה על ידי פילוסופים ערבים שונים , והשנייה — מציאות החיים בקהילות היהודיות שהתקיימו בתוך אימפריות נוצריות ומוסלמיות . תלמידי חכמים ופילוסופים שעמדו בצמתים התרבותיים הללו הגדירו מחדש את משמעותו של החוק האלוהי ואת היחסים שבינו לבין החיים הפוליטים האנושיים . הוגים אלה הניחו כמובן את קיומו של חוק שמקורו בהתגלות . הם ראו את עצמם כפרשניה של אמת אלוהית , ולא כיוצריה של אמת חדשה , ולכן רוב רובה של היצירתיות הפילוסופיה שלהם באה לידי ביטוי בחיבורים פרשניים שכתבו על החוק הנגלה עצמו , התורה , ועל התלמוד . מן הספרים הקאנוניים הללו שאבו את סמכותם שלהם . על כן , הבנה נאותה של מחשבתם מחייבת היכרות עמוקה עם החיבורים הפרשניים הללו . בכוונתי להצביע על קיום שאינו מוטל בספק של מסורת יהודית של שיח פוליטי . מסורת הנעוצה במקורות הקאנוניים של ההלכה , אך כוללת באותה מידה
|
|