|
|
עמוד:5
פתיחה במשך מאות שנים למדו יהודים את מקורותיהם בחברותא , בזוג . הלומדים קוראים בקול , איש באוזני רעהו , מבקרים זה את דברי זה , לומדים ומלמדים זה את זה . התלמוד מעיד על מערכת היחסים המורכבת בין הלומדים , מערכת יחסים שאיננה תמיד קלה , גם אם הלומדים הם אב ובנו : "אפילו האב ובנו , הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה , ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה " ... ( תלמוד בבלי , מסכת קידושין דף ל עמוד ב . ( השם שבחרנו לספר 'ואם תרצה אמור' הוא תרגום מארמית של המונח 'ואיבעית אימא , ' המשמש בדיון של התלמוד הבבלי להצגת פרשנות נוספת . מונח זה הרווח מאוד בתלמוד , כמו המונח 'דבר אחר' בספרות המדרש , מעיד על התלמוד כעולם של פרשנות שאיננה מתמצה בדעה אחת , אך הוא גם נאמר בלשון של הזמנה שיש בה פתיחה של אפשרות נוספת : 'אם תרצה אמור . ' כותרת המשנה הפותחת במילה ' חברותא' מתארת את צורת הלימוד שבה נפתחת האפשרות הזו , כאמירה ממשית ומזמינה של אדם לזולתו , אמירה שנאמרת גם בתוך מערכת יחסים סבוכה שאינה מובנת מאליה : בתוך כל המחלוקות הללו אנחנו שומעים את קולם של חז"ל המזמינים אותנו , אם נרצה , לומר . בתשעה מאמרים העוסקים במדרשי חז"ל , אנו רוצים להעביר את תחושות השוני והאחדות - כל אחד בשפתו , לפי דרכו והבנתו , כפי שהן מתקיימות בלימודנו המשותף לאורך השנים . בעינינו , דווקא ההקפדה על שמירת הזהות השונה יכולה לתת לקורא עניין רב ונקודות למחשבה ולעיון . חילוקי הדעות , כמו גם ההסכמות , עולות מאליהן מתוך השורות ; כדי לא להיגרר לדיונים צדדיים , לא כל אי-הסכמה זוכה להתייחסות אך אין כאן מצב של 'שתיקה כהודאה . ' בכל המאמרים עשינו מאמץ גדול ככל יכולתנו והבנתנו להיות צמודים לחלוטין לטקסט ולהקשריו הרחבים בכל ספרות חז " ל , תוך שאנו מנסים , כל אחד על פי דרכו , להבין את המשמעות המוסרית והעניינית העולה מהמדרשים . על מנת שהמקורות שבהם אנחנו דנים בפרקי הספר יהיו מובנים לכל קורא , יהיה
|
|