|
|
עמוד:12
זה עדיין אקטואלי בימינו , כפי שאפשר ללמוד ממאמרה של התיאוריטיקנית והפסיכואנליטיקאית הפמיניסטית ז'וליה קריסטבה , שמאמרה " ) "Stabat Mater" עמדה האם ( " דן ביחס בין אמהות לנשיות בדמותה של מרים . ( Kristeva 1985 ) מעבר כזה מן הגישה הפטרנלית לגישה המטרנלית יכול להתרחש הן בחיי הפרט והן בחיי הקולקטיב . בעשורים האחרונים התרחש בפסיכואנליזה מעבר הדרגתי מעין זה . הפסיכואנליזה נולדה מן המשבר בהגמוניה הגברית ( הפטריארכט ) והיתה סימפטום של משבר זה שבתוצאותיו ביקשה לטפל . תסביך אדיפוס , העוסק בהתפתחות הגבר , נעשה מטפורה להתפתחות האדם בכלל . רבות נכתב על גישתו השוביניסטית של פרויד ועל תפיסתו את האשה כגבר חסר , כ"נגטיב" של הגבר , כיצור נחות - גישה המעוררת עד היום התנגדות וזעם בקרב חוגים רבים , לא רק פמיניסטיים . בראשית ימיה של הפסיכואנליזה התאפיין הטיפול בחדירתם הסמכותית של רופאים גברים אל עולמן הפנימי של נשים מטופלות , אשר הוגדרו כהיסטריות . עובדה זו מלמדת בין השאר שמייסרי הפסיכואנליזה נמשכו למסתורין של הנשיות ושל האמהות . משיכה זו אמנם גרמה לפסיכואנליזה להתמקד בפתולוגיה הנשית , אך בה בעת גרמה לה לאמץ את "היסוד הנשי" ולהיות רכה , מפרגנת , גמישה ואמהית יותר . הקנון הגברי , אשר אפיין את העשורים הראשונים של הפסיכואנליזה התבסס על ה"שילוש , " כפי שמכנה אותו הפסיכואנליטיקאית ליזה גורניק , ( Gornick 1986 ) של "אינטלקט , חדירה ופירוש הדחפים . " אחרי שנות החמישים של המאה ה 20 נפתחו - בתיאוריה וכפרקטיקה כאחד - ערוצים נשיים ואמהיים יותר כלפי המטופלים , גם על ידי מטפלים גברים ( ראו מאמרו של שמואל ארליך בספר זה . ( שינוי זה מתבטא בין השאר במודעות לצורך להגן על חייהם של המטופלים , לדאוג שיאכלו את ה"מזוך המתאים להם , ליצור בעבורם סביבה מאפשרת ולעזור להם לאהוב . במאה שנותיה עברה הפסיכואנליזה שינויים רבים ביחסה לאמהות . פרויד ולאקאן הזהירו מפני הסכנות הכרוכות בהתקשרות לאם , למרות מהותה המיטיבה . דמות האם תוארה בדרך כלל כאובייקט שתפקידו לספק את צורכי ילדיה ולא כסובייקט העומד בפני עצמו ( ראו מאמרה של ענת פלגי הקר בספר זה . ( ברוב הזרמים של הפסיכואנליזה בת זמננו - פרוידיאניים , פוסט פרוידיאניים , קוהוטיאניים , ויניקוטיאניים ויונגיאניים - אפשר לזהות נטייה להשיב את דמות האם למקומה המרכזי מתוך הסכמה עם התפיסה שהעצמי הוא נשי . גם בקרב הפסיכואנליטיקאים הלקאניאנים , אשר במשך שנים רבות נשאו - ובמידה רבה עדיין נושאים - את דגל "חוק האב , " התרחשה תפנית מעניינת כלפי דמות האם . הפסיכואנליטיקאית לוס איריגארי , למשל , עוררה מהפכה כאשר הציעה להעריך מחדש את חשיבותה של דמות האם . ( Irigaray 1985 ) בין הקולות הראשונים שהאמינו בחשיבותה של האמהיות בולט קולו של הפסיכואנליטיקאי שנדור פרנצי . בהשאלה אפשר לומר כי כשם שהצלבנים
|
|