|
|
עמוד:13
הקדמה בילדותי שימשתי כסדר בבית הדפוס של אבי , שייחודו כדפס המתמחה הן ביוונית , הן בעברית והן בערבית זיכה אותו באשרת שהייה בתוך העיר ורוצלב ( ברסלוי ) למרות שהיה יהודי . היום אני חוזר אל בית הדפוס ההוא , מעמת בין תרבויות כפי שאבי שילב את לשונותיהן . עולם הדפוס השתנה מאז , וגם אני כבר אינני נער , אבל היום אני שב ומאמץ את דמותו של ' הבחור הזעצער ' שהייתי , אותו נער לא מלומד דיו שממשמש באבני הבניין של יצירות הסופרים . באותם הימים אפשר היה להאשים את 'הבחור הזעצער , ' את סדר הדפוס בטעויות ובשיבושים , אלא שלעתים 'תיקונים' כאלו הם גם חידושים יצירתיים שאני , כסדר דפוס מנעורי יכול להיות גאה לשאת את האשמה לקיומם , ולקבל באהבה את הביקורת המוטחת בי . בספרי הקודם , 'שכול והאגדה החיה ' , ' התחלתי להשתמש כמעין חתימה בנסיוני כסדר דפוס , שם חתמתי 'הבחור זעצער . ' המהלך שאני עושה בספר הזה מצדיק מאוד את השימוש בחתימה זו , משום שאני פונה בו גם למחקר דתות שאינני מומחה בהן , ומשחק באותיותיהם כבתוך שלי . בשונה מחוקרי תולדות הדתות , אינני נזקק לטקסטים כדי להוכיח 'למה התכוון המשורר , ' כדי להגיע לפירוש האותנטי של הטקסט . אני מעוניין בדתות מנקודת המבט הפסיכו-סוציולוגית , שאותה אני מכיר היטב . אני מעוניין כאן באפשרות שחכמי הדתות השונות מעצבים את התנהגותו של האדם הפשוט תוך שימוש באמונתו בחיים שלאחר המוות . כמו אותו בחור המשחק בבלטי העופרת , אני מנסה לשחק באגדות , בדרשות ובאמונות , ולהבין בדרך אחרת את הקשרים בין דימויי העולם שמעבר לחיים - עולם של מיניות בלתי מוגבלת ושל חיים בלתי מוגבלים - לבין התניות של חיים בעולם הממשי . לפני פתיחת הדיון עלי להודות שאינני מגיע לנושא זה מתוך התעניינות
|
|