|
|
עמוד:13
מאמרו של חנן חבר מאתר ביצירותיהם של ארבעה סופרים מזרחים פרספקטיבה מארגנת לייצוג המרחב , שאינה קיימת בספרות הישראלית הקאנונית ואף מאתגרת אותה . המאמר עוסק בסוגיית ההגירה שהיא תהליך , שבו ה"לאומיות" של מדינת הלאום אמורה "לחצות אל מעבר לזהות האתנית ולכלול אותה בתוכה . " אולם , באמצעות ניתוח טקסטים ספרותיים של היוצרים המזרחים , מראה חבר , שהזהות האתנית אינה עניין של "אני" קבוע ויציב , אלא תוצר של תנועה והתהוות המייצרת מבט אלטרנטיבי . לעומת נרטיב ההגירה האירופוצנטרי המנכיח את חציית הים כמרכיב הכרחי בבניית האוטופיה הלאומית , מציגים סופרים מזרחים רצף מרחבי עם ארצות המוצא , שאיננו כפוף לבינאריות ההגמונית של גלות וגאולה . ההתבוננות במרחב מזרחי כבהטרוטופיה , דהיינו , כמקום שאינו מציג חזות אוטופית אחידה , מאפשרת למתבונן הביקורתי לחלץ את מבטו מן הכפילות הדיכוטומיה של "אחר , " כהיפוכו המדויק והקוטבי של ה"אני" המתבונן . ההטרוטופיה היא מעין "מרחב שלישי" במונחים של החוקר הפוסטקולוניאלי הומי ק . באבא , מרחב היברידי , הטרוגני שאינו מציית לנרטיב ההגמוני , ואף אינו מציית לנרטיב אחד . עזיזה כזום מראיינת נשים יהודיות משכילות שהיגרו מעיראק לישראל בשנות החמישים , ולמדו בצעירותן במסגרת רשת החינוך האליטיסטית "אליאנס . " כזום מעניקה קול דובר לנשים אלה שקולן לא נשמע בשיח הפמיניסטי בישראל , כדי לעמוד על הקשר המורכב בין מגדר לאתניות בסיטואציות של הגירה . כזום מתארת כיצד נשים אלה , כמשכילות מערביות , היו בעמדת פתיחה מתאימה לנצל לטובתן כל הזדמנות חדשה שתהפוכות ההגירה עשויות היו לזמן לנשים . בה בעת , היא טוענת , עברו נשים אלה את מכבש ה"אתניזציה" החזק בשנות החמישים , שהפך את המהגרים לשתי קבוצות אתניות מובדלות בישראל . דינמיקה זו החלישה את מוסד המשפחה כמקור תמיכה אפקטיבי , ובסופו של דבר הפך לאחד הגורמים העיקריים לכישלונן של הנשים בהשגת מטרותיהן התעסוקתיות שאך זה עתה הגדירו לעצמן . כזום טוענת , שתהליכי האתניזציה היו שזורים באופן מובהק בסוגיות מגדריות , ושתהליכי המגדור שעברו היוו מתווכים בדפוס היחסים בין מזרח למערב . מאיר עמור מחבר בין סוגיית הזהות המזרחית לבין מה שהוא מכנה "פרויקט האזרחות הישראלית . " עמור טוען שהשיח הציבורי בישראל מתמלכד בין שני קטבים , המבוססים על הנחות אמפיריות רופפות . הקוטב הראשון גורס שיש בנמצא אזרחות ישראלית מוסכמת הניתנת להגדרה כדמוקרטית . הקוטב השני טוען ש"מזרחיות" הינה זהות תרבותית מובחנת של האוכלוסייה המזרחית . מול שני קטבים אלה עמור סבור , שמעולם לא היתה הגדרה ברורה של אזרחות ישראלית , וכי מזרחיות מעולם לא היתה זהות קולקטיבית מוכרת ומקובלת על כלל יהודי ארצות האיסלאם . מתוך ניתוח זה הוא טוען , שאימוצה של הגישה הרב תרבותית כאופציה הבלעדית למאבק אזרחי היא שגויה . עמור מייצב את עצמו בדיון האנליטי
|
|