|
|
עמוד:10
הדוגמה השנייה נוגעת לזהות מזרחית . בספרות הפוסטקולוניאלית המזינה חלק מן התיאורטיזציה המוצגת בספר , קיים ויכוח חריף באשר לאופן כינונה של זהות . שני המתווכחים העיקריים הם אדוארד סעיד מצד אחד והומי ק . באבא מן הצד האחר . סעיד ( בעיקר בספרו המפורסם אוריינטליזם ) רואה בזהות מזרחית תופעה המכוננת על ידי העולם המערבי ומיוצרת על ידיה כתוצר של היפוך החיים הקולוניאליים . במילים אחרות , המערב מייצר זהות מזרחית המהווה תמונת תשליל של הזהות המערבית . באבא לעומתו גורס שהזהות מורכבת ואמביוולנטית ואינה יכולה להפריד הפרדה דיכוטומית בין מדכאים למדוכאים . במילים אחרות , מדוכאים מחקים את המדכאים ומנסים לאמץ להם זהות הגמונית , כמו שהמדכאים מאמצים פרקטיקות התנהגות הדומיננטיות אצל הקבוצות המדוכאות . לאורך כל פרקי הספר אנו טוענים שאין זהות מזרחית אחת מובחנת וברורה , וכי יש זהויות רבות המתעצבות בו בזמן מתוך יחסים מורכבים של הכלה והדרה . בניגוד , למשל , לפלסטינים אשר מפתחים סיפור אלטרנטיבי לסיפור הציוני , רוב המזרחים מבקשים לאמץ עמדה ציונית הגמונית , אף על פי שהם בו בזמן גם קורבנותיה . כך גם לגבי הקבוצות והמוסדות הדומיננטיים . הללו אינם מדירים לגמרי את המזרחים , אלא מבקשים להכיל אותם אל תוך הקולקטיב , תוך סימון מתמיד של "אחרותם . " תפישת הזהות המזרחית כאמביוולנטית , באה לידי ביטוי במספר פרקים של הספר . בספר אחד עשר פרקים . עשרה מהם נכתבו על ידי חברי הפורום במסגרת עבודות המחקר והעיון שעשו המחברים , ופרק נוסף , העוסק בש"ס , אשר נכתב על ידי יואב פלד , נתווסף אל הספר בעקבות הכנס . הפרק הראשון , אשר נכתב על ידי כל חברי הפורום " ) אפיסטמולוגיה של מזרחיות בישראל , ( " מציג את העמדה האפיסטמולוגית של הקבוצה והמקום התיאורטי שממנו ניגשנו להציג ולנתח את המזרחיות בישראל . הוא מציב את הדיון כמזרחיות בהקשר של התיאוריה הפוסטקולוניאלית , יחסי זהות בין "עולם ראשון" ובין "עולם שלישי , " הבנייתן של קטגוריות "מזרח " - " מערב" וניסוח היחסים ביניהם . הפרק מאתר שלושה דורות של דיון בסוגיה המזרחית בישראל , המבוססים על שלוש גישות תיאורטיות : גישת המודרניזציה וכור ההיתוך של שנות החמישים והשישים , הגישות הביקורתיות ( הנאו מרקסיסטית , הפלורליסטית והקונסטרוקטיביסטית ) של שנות השבעים והשמונים , והגישה הפוסט ציונית של שנות התשעים . כל אחת מן הגישות מציעה כללים שונים של דיבור ( או שתיקה ) בסוגיה המזרחית . מתוך פרספקטיבה אישית ממזג מאמרה של רונית מסלון את עבודותיהם ואת סיפור חייהם של שתי דמויות מזרחיות , שהגרו לישראל ממצרים בשנות החמישים : פליקס מטלון ( אביה של רונית מטלון ) והסופרת ז'קלין כהנוב . בתוך מרקם תרבותי שלא הותיר להם מרחב ביטוי הולם ולא אפשר לקולותיהם להדהד , משרטטת מטלון את אופציות הדיבור והפעולה שלהם . כהנוב , אשר פרסמה את מסותיה על
|
|