|
|
עמוד:11
חלקו הראשון של הספר מוקדש , אם ק , לבירור כמה מהמשמעויות של המושג " חברה אזרחית" וכמה מהשימושים שנעשו בו בתולדות המחשבה הפוליטית בעת החדשה . לאה רוזן בוחנת את המשמעויות שניתנו למושג בשתי מסורות מרכזיות של המחשבה המדינית המערבית - הליברליזם נוסח לוק והרפובליקניזם נוסח מונטסקייה - וכן את האופן שבו הוא מופיע בשלושה דיונים עכשוויים במערב - הדיון על ייתכנותה של קהילה פוליטית מודרנית ומאפייניה האפשריים , הדיון על אופיים של מדעי החברה ותרומתם הממשית והאפשרית הן לידיעתנו את החברה והן ליכולתנו לכונן אותה בצורה טובה יותר , והדיון באזרחות כמושג תיאורטי וכמוסד חברתי פוליטי . עושרו ומורכבותו של הדיון בחברה אזרחית , טוענת רוזן , מכסים על מוגבלותו . קסמו של המושג בכך שהוא נזהר שלא לנכר אף אחד ; הוא מבקש ליישב את הסכסוכים בחברה הקפיטליסטית העכשווית מבלי לחשוף אותם ומבלי לפתור אותם . אולם זוהי גם חולשתו הגדולה ככלי לשינוי חברתי ופוליטי . עזמי בשארה בוחן גם הוא באורח ביקורתי ובמסגרת ניתוח דיאלקטי השואב את עיקר השראתו מהגל ( אבל בלי להתחייב לאופק הסגור של תורת המדינה שלו ) כמה מסורות של המחשבה המדינית המערבית . הוא מבקש לברר את היחסים בין שלוש מסגרות של שייכות וזהות בחברה המודרנית : לאום , ( nationality ) אומה ( nation ) וחברה אזרחית . לטענתו , הדרך לפתרון המתחים שבין שלוש מסגרות אלה , מתחים שמתפרצים לא פעם בסכסוכים עקובים מדם , עוברת דרך הגדרתה מחדש של האומה באמצעות החברה האזרחית , שהיא קבוצת שייכות שוויונית ואוניברסלית , ולא באמצעות הלאום , שהוא קבוצת שייכות פרימורדיאלית ופרטיקולרית . הגדרה מחדש כזאת , מאמין בשארה , תוכל להפוך את הלאום לעקרון נוסף של זהות , המתקיים לצד הזהות האזרחית ולא מעליה או במקומה . למרות שבשארה איננו מציין זאת במפורש , לא קשה לזהות מבעד לדיון התיאורטי שלו את עמדתו הפוליטית , שהתגבשה והתפתחה במהלך שנות התשעים , ביחס להסדר הרצוי בין שלוש הזהויות הללו בישראל : הגדרתה מחדש של ישראל כמדינה השייכת ומתייחסת באופן שווה לכל אזרחיה והמאפשרת , עם זאת , את קיומן ושגשוגן של הזהויות הלאומיות הפרטיקולריות הקיימות בתוכה . דב חנין מייחס את חולשתו הנורמטיבית של הדיון בחברה האזרחית , כמו גם את הציפיות המוגזמות ממנו , לדעתו , לכשל בהבניית המושגים המרכזיים של הדיון : מדינה , חברה וכלכלה . באופן פשטני ניתן לומר , כי הוויכוח על אודות החברה האזרחית נסוב במידה רבה על השאלה , האם הרעות החולות של המדינה , או גם של הכלכלה , יכולות למצוא את תיקונן בחברה האזרחית , וכיצד צריכה זו להיות מובנית כדי שתוכל להביא לתיקון כזה ? לטענתו של חנין , ראיית המדינה , הכלכלה והחברה כשלוש יישויות נפרדות , שבתוכן מתנהלים סוגים שונים של יחסים
|
|