|
|
עמוד:13
אל ספינה אל צגירה או אל טוף עאים עלי וגה אלמא אל מגהול עמקה ודלילה הו אל אצל אל מגמוע עליה והו קולהם ז"ל ספקא דרבנן לקולא ספקא דאוריתא לחומרא וקולהם תחומין דרבנן םבחסב האתין אל מקדמתין ינתג אבאחר . אל ספר עלי טהר כל מא אלא מא תחקק מנה אנה פחות מעשרה אלדי חכמה חכם אל יבשה כמא דכרנא . ובהדא אל קיאס יבטל דליל מא דכרתם אנה יחרם דלו תוקעא אן תכון אל ספינה גוששת לאן כל מא חרמנאה מדרבנן מן הדא אל נמאט אנמא הו גזרה ואחתיאט י עלי אסורא דאוריתא והי גופה גזרה ואין גוזרין גזרה לגזרה , לאן לו כל מא חרמנאה חוטה יחתאג להא חוטר . אכרי לכאן אל אמר מאר סי אל סילאן אלי לא נהאיה . ואמא מא דכרתם מן תעלקהם באל מנהג פאן אל מנהג אמ " א יגב רעאיתה גדא ובביאן קאלוא דברים של היתר ואחרים נהגו בהן אסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם לכן סי דלו אל שרט אלדי בינה אלירוש' והו אן יעלם אן דלו אל שי חלאל ויחרמה עלי נפסד . עלי גהה אלאסתטהאר פי אל תחרי . אמא אדא כאן אהל דלן אל מנהג יטנון םי אל שי אל חלאל אנה חראם והם מסתמרון עלי טנה אל חרמאן ובכאצה אדא אקתרן בדלך שבהה קיאס אוהמת אל תחרים פלא ינבגי אן יקרוא עלי דלף בוגד . בל ינהון ענה איצא ויעלמון באן הדא אלדי יטן ענה אנה חראם סהו חלאל ווקע םי תחרימה והם לאנה לא יגוז או הרפסודה שטה על םני המים , שלא ידוע עומקם . והראיה על זה היא היסוד המוסכם עליו , והוא אומרם ז"ל ספקא דרבנן לקולא , סםקא דאורייתא לחומרא , ואומרם תחומין דרבנן . ולפי אלו שתי ההקדמות יוצאת התרת ההליכה על גבי כל מים , אלא מה שהתאמת לגביו , שהוא פחות מעשרה , שדינו דין היבשה כמו שהזכרנו . ובזה ההיקש תבטל ראית מד . שהזכרתם , שזה אסור מחשש שמא תהיה הספינה גוששת . לפי שכל מה שאסרנוהו מדרבנן מזה המין , אינו אלא גזרה וסייג על אסורא דאורייתא , והיא גופה גזרה , ואין גוזרין גזרה לגזרה , לפי שאילו היה כל מה שאסרנוהו מפני סייג , צריך לו סייג אחר , היה הדבר ממשיך ללכת עד אין תכלית . אבל מה שהזכרתם מהיתלותם במנהג , המנהג דבר הראוי להשגיח בו מאת , ובביאור אמרו דברים של היתר ואחרים נהגו בהן אסור , אי אתה רשאי להתירן בפניהן . אבל בזה התנאי , שביארו הירושלמי , והוא שיידע , שאותו דבר מותר , ויאסרהו על עצמו על דרך הדקדוק . אבל אם אנשי אותו המנהג חושבים בדבר המותר שהוא אסור , והם מתמידים על מחשבת האיסור , ובייחוד אם מתחבר עם זה היקש מוטעה , המביא לדעה המוטעית שאסור , אז אין ראוי להניחם ב ( מצב ) זה בשום פנים , אלא מונעים אותם מזה גם כן ומודיעין להם , שמה שחושבים בו שהוא אסור הוא מותר ונפלה באיסורו טעווע . 4 הו : « . הוא . . 5 ואחתיאט : בנדפס ואחתיאת . . 1 הדקדוק : מלה במלה : ההסתייעות בדקדוק .
|
|